מה מסתתר מתחת לרשתות השחורות? (חידושים בעתיקות)

 בקיץ הזה צצו פתאום רשתות צל משני צדי מסילת הרכבת מנחל דליה ועד מושב הבונים ואפילו צפונה. מדוע? מה מסתירות הרשתות?

ברור כמובן שהרשתות הן רשתות צל שמסתירות את השמש מקבוצות  החפירה הרבות שפשטו מטעם רשות העתיקות כדי לגלות ואחר כך לכסות (מגלים טפח ומכסים טפחיים...) , והכל במסגרת הכנות רכבת ישראל לתוספת מסילות רכבת למסילות הקיימות.

על ממצא ראשון, אמת מים חידתית מנחל דליה לשום מקום סיפרתי וכתבתי הינה כאן.   והינה מסתבר שכשחופרים או אפילו רק מגרדים קצת את הקרקע מתגלה לנו עבר הדורש מאתנו  קצת רספקט וגם לנסות להבין - מי, מה, כמה ולמה...ממערב למושב הבונים, ממש בצמוד לאנדרטה לזכר חללי תאונת האוטובוס הנוראית שם, התגלה משטח כורכר ועליו שתי בארות אנטיליה ועוד עמה מתקנים חקלאיים. הינה כמה תמונות:

באר במערב מושב הבונים

והינה עוד תמונה

באר שניה במושב נבטים. בבאר מדרגות לירידה עד תחתית הבאר

והינה תמונה של המשטח  שעליו סובב החמור את מתקן השאיבה:

באר נוספת התגלתה בקירבת תחנת הרכבת של דור נחשולים שכבר איננה פעילה  שנים רבות.  באר זו דומה לאחרות אך עליה היה משטח בטון מודרני כמובן ומשאבת מים וממנה שאבו  מים לתחנה. הינה: 

באר עתיקה  / מודרנית ליד תחנת רכבת דור נחשולים

וכך זרועות על שני רכסי הכורכר בארות רבות. ונשאלות שתי שאלות: א. מה המיוחד בהן ?  ב. לשם מה נחפרו ומתי?

    המיוחד בבארות אלה הוא שהן כולן חפורות כריבוע ולא בעיגול כמקובל. פרשנות אפשרית: הן כולן חפורות בסלע כורכר שהוא נוח לחפירה אך שומר על המבנה שלו בהיותו גם קשה ומלוכד.  באר רגילה חפורה תמיד בעיגול כדי למנוע התמוטטות.  העמידות ללחצים מהצד בעיגול הם טובים יותר, ממש כפי שהצינורות תמיד עגולים ולא מרובעים. בדרך כלל בארות  רגילות מדפנים  באבנים סביב סביב כמו שבונים  בנין, אך כלפי מטה.  אך כאן כל הבארות חפורות בסלע ולכן אפשרית באר מרובעת.

    ומדוע יש באזור כה הרבה בארות? היישובים שהיו על רכסי הכורכר בתקופה העות'מנית, דרהימיה (שמורת דרכמון) ,היידרה (ח' חדרים) וכפר לאם (מושב הבונים) היו ישובים קטנים מאד ולכן הברות  לא לצרכים ביתיים. ומה כן? ב-1869 נחנכת תעלת סואץ ואזורנו חוזר לתשומת לב מעצמות אירופה ומתחיל תהליך פיתוח כלכלי מואץ, ונוצר ביקוש למאכלי מותרות כמו תפוזים ואבטיחים, שניהם גידולים שצורכים מים מתוקים כלומר גידולי שלחין, ושניהם בעלי משקל ונפח גדולים ולכן עלויות ההובלה ביבשה או בים  למצריים ולאירופה גבוהות. באותו זמן מתפתחות גם אוניות קיטור שמסוגלות לסחוב מטען כבד ואינן תלויות ברוח.  לפיכך בכל אזור החוף, מאשקלון וצפונה, מתחילים לגדל הדרים ואבטיחים. גידול תפוזים זו השקעה כבדה בזמן ובכסף. אבטיחים זה ירק שגדל תוך חודשיים שלשה. היתרון של אזור דור נחשולים הוא כמובן הקרבה למעגן הטבעי של טנטורה.  פשוט מעמיסים גמל באבטיחים, מובילים לנמל טנטורה וממנו.

כך נמל טנטורה הופך לנמל אבטיחים בדומה לנמלים ומעגנים רבים לאורך הים, כמו מכמורת (מינת אבו זבורה) אשדוד, אשקלון וכו'.

הינה תמונה מטנטורה ששווה אלף מילים: אבטיחים ניפרקים מהעגלה ומוטענים על סירת מפרש

אבטיחים בנמל טנטורה (מארכיון רשות העתיקות)

הינה אותה תמונה בעזרת בינה מ.

וכנהוג היכן שיש מסחר ויש כסף  מקימים בית מכס, המוכר לנו  כבית חג'ג' (על שם משפחה יהודית שהתגוררה בו בשנות החמישים) והוא המבנה היחידי ששרד מהכפר טנטורה

בית המכס טנטורה (מתוך אתרים גיליון 53)

בחלוף השנים  טנטורה ניטשה ונהרסה, גידול אבטיחים עבר מאזור החוף לבקעת  הירדן והערבה ואיננו נחשב עוד לגידול יוקרה ובוודאי שאיננו מיוצא וגם המים המתוקים שפעם היו זמינים בגובה הקרקע נשאבים ממעמקים או מותפלים ממי הים, וכך  נכחד עוד גידול מאזורנו.