כמעין המתגבר

 בבית הקברות שבזכרון יעקב, ממש בצמוד לבניין הטהרה מצידו המערבי ישנן 3 מצבות לזכר מתים/ נופלים שמקום קבורתם לא נודע: מצבה לזכר אהרון אהרונסון  האחת, לזכר אהרון אהרונסון שצלל בתאונת מטוס לתעלת להמנש כאשר טס מפריז ללונדון במסגרת פעילותו בתנועה הציונית.  יש אמנם חובבי סיפורי קונספירציה החושדים שתאונת המטוס הייתה "מיסתורית" וחשודה, אך אני לא מאמין בכך. מצבת זיכרון ליוסף אידלשטיין  שנפל במלחמת השחרור בקרב טירה בשרון אבל את עיני תפסה דווקא מצבה שלישית, המנוסחת בצורה מיוחדת ומיסתורית משהו: מצבה לזכר עזרא עפגין שנפל בשליחות ביטחונית במלחמת השיחרור מעצם הוספת כינויו "חורין" ברור שזה כינוי שניתן בתקופת המנדט ללוחמים בשורות המחתרות - הפלמ"ח, אצ"ל ולח"י. אך מה היא אותה שליחות בטחונית מסתורית? חיפוש ראשון, באתרי הפלמ"ח וצה"ל העלה פרטים ביוגרפיים מעניינים: הבחור נולד באריתראה, גדל בזכרון ובשפייה, הצטרף לפלמ"ח ו למחלקה הערבית וכשהשתחרר גר בקיבוץ אפיקים שם היה אהוד מאד. באתר יזכור של צה"ל מופיעים רמזים לפעילותו במלחמת השחרור: " בפרוץ מלחמת-הע

איך מרוויחים כסף מביצה? כולנו יודעים שפעם היו בכבארה ביצות, ובאמצען היו טחנות קמח. טחנות הקמח גלגלו הרבה כסף יחסית, ולכן אזור כבארה היה אזור ג'יפתליק - אזור שבבעלות הסולטן ולא בבעלות אחד הכפרים שבסביבה. וכך הסולטן ניכס לעצמו את המיסים ממקומות רווחיים.  גשר - סכר - על נחל התנינים ועליו טחנות הקמח בתחילת המאה העשרים כבר נפוצו טחנות קמח שהונעו באנרגיה אחרת. בתחילה "טחנות רוח" וא"כ טחנות מבוססות מנועי בנזין או דיזל. מוכרת טחנת הקמח המונעת על ידי רוח בימין משה בירושלים. כך ערכו של שטח ובו מקור אנרגיה שהוא מים זורמים, ירד, ואזור ביצות כבארה נימסר כזיכיון לחברת יק"א - פיק"א שהחליטה לייבשו ולנצלו לחקלאות של פלחה. כבארה - חריש ראשוני עמוק באמצעות מחרשה מתהפכת שנגררת על ידי כבלים מ"פולרים" - קטרי קיטור שעומדים בקצות השורה כבארה - עיבוד הקרקע - זריעה (?) תיחוח בדיסק  והידוק - בין שני ה"פולרים" מונעים בקיטור.  נדמה לי שניתן לקבוע שהמקום לגידולי פלחה היה די בעייתי ביחס למקומות אחרים והתנובה לא הייתה גבוהה, וגם מי מעיינות הכבארה התגלו כמים מליחים  מיד

לכבודו של מיכאל שליו חברי הטוב המחלים מתאונה. מה הקשר בין מעין לבין קיסריה? מה באמת הקשר? ננסה להעלות השערות: השערה ראשונה - קבוצה גדולה של חברי שדות ים שהוקמה על חרבות קיסריה הצטרפה למעין צבי בעת הפילוג.  נכון, אבל לא לכך התכוונתי. השערה שניה - הסכר הצפוני של מאגר המים  בכברה, שניבנה כדי ליצור בריכת הרמה של המים שהובלו באמת המים הנמוכה, מהתקופה הביזנטית לקיסריה הוא גבול קרקעות מעין בכברה. זה הסכר שקראנו לו "הדרך הרומית" ומימנו זרמו כנראה מים שהפעילו את טחנת הקמח "שיך קטנני" הנקראת היום "אתר הדיג". כך היה נראה הסכר בערך כשמעין צבי עלתה על הקרקע.  הסכר הצפוני של מאגר המים הביזנטי בכברה - צילום של רשות העתיקות של המנדטורית  וכך זה ניראה במפה:  מפת הPEF מ1875: בתחתית המפה מסומן הסכר הצפוני (Dam), וממנו זרמו המים בתעלה (צבע כחול) עד ה-Mill היא תחנת הקמח שייך קטנני שמתחברת לדיפלה (נחל דליה) הנשפך לים נכון, אך גם לזה לא התכוונתי. וישנה גם השערה שלישית : המעיין, עיינות שומי. שם הכל התחיל...  כזכור לכולנו השם מעיין כשמה של קבוצת מעין מגיע מהסיפור הבא: מתוך "

 והפעם - לכבוד סוף הקיץ, משהו שונה. מתוך חוברת שמצאתי בארכיון - יומן טיול שנתי של כיתה ח בשנת 1954 לעמק יזרעאל. הכיתה של אילנה רכס, גמלי, עמירה סלע ואחרים. מתוך אותה חוברת הינה "שיר סיום" אותו כתבה נירה טורבן, ובוודאי מבטא הרגשה של הרבה מטיילות (בעיקר) ומטיילים, בטיולים השנתיים שלנו בימים ההם, שהיו שהתנהלו ברובם בהליכות רגליות ונסיעות באגד. הינה המשתתפים: המצליח לזהות את כולם יזכה בצל"ש הארכיון... עומדים מימין: אברהם אהרונסון, אמירה סלע , דניאלה לבין, גמלי סעד, נירה טורבן, אילנה רכס, רותי שכטר, יהודית אנגרס וקרל ארמן. יושבים מימין: דב בס, פנינה יעקב, טובה שטזר, מירי קורן. טיול כיתה ח 1954 לעמק יזרעאל כתבה – נירה טורבן התרשמות מהטיול   העלייה לנצרת לנצרת הלכנו, שטויות אל תאמינו! בדרך לנצרת באוטו היינו רצינו ללכת, זאת אומרת יהודית רצתה! אך לה התנגדה כל הכיתה.   נצרת היא עיר קדושה לנוצרים בשל ישו וכל שאר הקדושים בנצרת נכנסנו לשלש כנסיות ויצאנו מהן מלאי חוויות. הדרך חזרה אינה חשובה – הלכנו, אתם יודעים, הליכה טובה נו, זו כמובן הייתה המטרה.  

 הפעם משהו שונה וקליל, מאוצרות הארכיון או ליתר דיוק מחדר הזיכרון במיוחד לרון ידידי 

  בראשית , כלומר עוד לפני תחילת העלייה הראשונה, היה אזורנו ניראה כך, כפי שמוצג במפת הקרן הבריטית לארץ ישראל, ה PEF   משנת 1875. זו היתה התמונה לפני זיכרון והברון ולפני הבריטית ולפני הכל. שימו לב גם איך מתוארת זרימת המים בדיפלה: הזרימה העיקרית היא מבריכת ההרמה הביזנטית היוצאת מהסכר הרומי הצפוני וזרימה נוספת מכיוון הביצה שבין רכס הכורכר לחוף הים שהיום נקראת שמורת נחל דליה או בלשוננו בריכה 18 ופעם בערבית ניקראה "בס אל הווה" = ביצת הרוח. נחל דליה מסומן כנחל אכזב מפת הקרן הבריטית 1875 האנגלים כובשים בשנת 1918  את צפון הארץ, ומחליטים לסלול קו רכבת מחדרה מזרח לחיפה שיחליף את קו הרכבת הטורקי שהיה מתול-כרם דרך ג'נין ועפולה לחיפה. רכבת בונים כמובן על קרקע יציבה ולכן הם מתכננים את עיקר הקו בצמוד לכרמל ליד מחצבת בנימינה או על רכס הכורכר. אך כדי להגיע לרכס הכורכר עליהם לחצות את המרזבה, הע'ור, אותו שטח שבין הכרמל ורכס הכורכר שהוא ביצתי ולכן אינו יציב. הינה על אותה מפה זה יראה כך: כפי שניתן לראות קו הרכבת המתוכנן צריך לעבור אזור ביצתי ונמוך, כאן במפה מסומן בשחור (בלי מים) וכן גם של