כמעין המתגבר

העלייה למעין צבי - ציור  רותי רבן   באמצע העלייה לזכרון יעקב נמצא השער - השער לקיבוץ מעיין צבי.  מסתבר שהשער הזה זז ומשתנה עם השנים. כך כל כמה שנים הוא משנה את מקומו וצורתו... בראשית, בשנת 1920  נסללה על ידי פיק"א והבריטית דרך לעגלות בה ניתן להגיע מזכרון לרכבת זכרון, ודרכו ניתן היה להגיע לדרך חיפה - יפו שברבות הימים הפכה לכביש הראשי או כביש 4. בניית הדרך "החדשה" מזכרון לרכבת זכרון - 1920 איך סללו בימים ההם? הינה ציור של טרקטור מונע בקיטור סולל את דרך יפו בירושלים דצמבר 1917 סלילת דרך יפו בירושלים ע"י הצבא הבריטי- ציור של ג'יימס מקביי  1917. (ברחוב ניתן לראות את בית הכנסת זהרי חמה -היום מול שוק מחנה יהודה שעליו 3 שעונים) ועל הדרך נבנתה כידוע בראשית שנות השלושים של המאה ה20 מחצבת חצץ בבעלות משה פסתר. המחצבה של פסתר - היום אזור השער הבעייה הייתה שהכניסה הזו כפי שהייתה בימי הקיבוץ הראשונים על ההר הייתה בעייתית. בעיקר היציאה מהקיבוץ ופנייה למטה, שמאלה. היו כאלה שנזהרו יותר ופנו תחילה ימינה ושם הייתה התרחבות קטנה בדרך, במקום שהיום נמצאת תחנת אוטובוס ושם היו מסתובבים.

  בית הבראה בית רמז. מימין בולט המגדל הינה מגדל מים בנוי לתפארת הנמצא בערך 1 קילומטר ממעין צבי, ואף אחד לא מצליח לזהות אותו! הייתכן?  מה הסיפור? כשם שבשיר הילדים המפורסם אודי חמודי שואל את אבא (לא את אמא...) שלש שאלות נשאל גם אנו שלש שאלות, לפחות: היכן המגדל ומה סביבו? מה המיוחד בו? מדוע נבנה כך? וסיפורנו מתחיל כך: ברוסיה הרחוקה, בחבל מוהילב (כמו בשיר מתוך איש חסיד היה..) נולד ב1886 אדם בשם משה דרבקין. כמובן שהיה תלמיד חכם ונתפס לציונות ועלה ארצה ב 1913, ממש לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה יחד עם אשתו והגיע לכרכור. אז גם שינו הזוג הצעיר את שמותיהם ל דוד ואהובה רמז.   בזמן המלחמה היה בין השאר בזכרון יעקב בה עזר להלל יפה לטפל במגורשי תל אביב שגורשו  על ידי הצבא הטורקי  ושהגיעו לזכרון ולשפיה. מכאן החלה קריירה מזהירה בתנועת הפועלים, כולל מזכיר ההסתדרות, יו"ר הועד הלאומי, שר התחבורה ושר החינוך. נולדו לו שני בנים: אחד מאהובה אשתו והשני מאהובתו שלא הייתה אשתו...  בנוסף יש סיפורים רבים שגם היו קשרים רומנטיים בינו לבין גולדה מאיר. בקיצור שובב לא קטן, אך בלי קשר אדם מוכשר לא רק בפוליטיקה אלא

 לכבוד ט"ו בשבט נספר הפעם את סיפורו של הצבר - לא של הצבר הישראלי, ולא בדיוק זכר הכפרים הערביים החרבים ונטושים. הפעם ננסה להבין מדוע ואיך הגיע לכאן הקקטוס האמריקאי, הזר וה"פולש" שהתאזרח ושהפך להיות סמל משותף לשני עמים הנלחמים על ארץ דלה גם בחלב וגם בדבש בנגוד להבטחות אלוהים למשה,  וכל מה שיש בה נוצר בידי בני אדם...וזאת כאשר גם לו, לצבר, כדברי שירה של נעמי שמר - אין לו עלי גביע, ולא עלים בכלל שהפכו לקוצים, ובכל זאת סמל של שני עמים! צמח הצבר שופוני! כשיעקב אבינו בסיפור המקראי רוצה להראות לכל העולם מי הוא המועדף והנבחר מכל האחים הוא נותן ליוסף כתונת פסים  ושולח אותו להראותה לאחיו- והמשך הסיפור ידוע...היום העשירים ביותר בעולם מפגינים את עושרם בסוג הרכב, במטוס הפרטי ואפילו בטיסות לחלל, מה שנקרא "שופוני", אבל בימי קדם הצבע שעל הבגד סימן את עושרו וחשיבותו של האדם. כך למשל בקיסרות הרומית היה מותר רק לקיסר ללבוש גלימה שכולה צבע ארגמן - זה היה סימן למלכות ולא שום כתר... הינה למשל פסל של קיסר רומי - אולי אדריאנוס -  ברחוב הביזנטי בקיסריה  . (בדומה גם פסלים רבים אחרים שהיום

 שנים רבות אנו יורדים ועולים, עולים ויורדים על השביל, הדרך, הכביש, ממעין לכביש הראשי, ולרכבת, וגם לזכרון. הגיע הזמן לבדוק מדוע נסלל השביל, שהפך לדרך שהפכה לכביש, היכן היה כל אחד ומתי כל הדברים האלה קרו? סלילת הדרך החדשה לרכבת 1920 ונתחיל מבראשית. לא מאז המפץ הגדול וגם לא מבריאת העולם (לא יודע מה בא לפני מה...) אלא מאז ייסוד זכרון יעקב, כי לפני כן הייתה כאן שממה ורק כמה "שבילי עיזים"... הינה מפה שקדמה להתיישבות זכרון ולתמיכת הברון רוטשילד: מפת הPEF 1873 בצהוב מודגשים פרדיס והכפר הזעיר זמארין, ב ירוק - שבילי עיזים למרגלות הכרמל ואחד העולה לחורבת חנזיר היא המקווה הישן בשכונת התימנים. בעיגול אדום זה מקום הגורן וקניון פסגת זכרון, ו בכחול ואדי נפחה שבין מעין לזכרון דרכים ראשונות הינה מפה בריטית מלפני מלחמת העולם הראשונה, בה מסומנות שתי דרכים בלבד: הדרך הראשית מחיפה לקיסריה ממערב לגבעות הכורכר, ודרך המתפצלת ממנה ליד טנטורה ועולה לזכרון דרך פרדיס והיקב וממשיכה מזכרון דרומה. נסללה דרך העולה לזכרון אך עוד לא דרך מזכרון לנזלה. מפה בריטית מתחילת המאה העשרים: בצהוב מודגשות הדרך הראשית צ