סיפור לט"ו בשבט - ואלס להגנת ה-צבר!

 לכבוד ט"ו בשבט נספר הפעם את סיפורו של הצבר - לא של הצבר הישראלי, ולא בדיוק זכר הכפרים הערביים החרבים ונטושים. הפעם ננסה להבין מדוע ואיך הגיע לכאן הקקטוס האמריקאי, הזר וה"פולש" שהתאזרח ושהפך להיות סמל משותף לשני עמים הנלחמים על ארץ דלה גם בחלב וגם בדבש בנגוד להבטחות אלוהים למשה,  וכל מה שיש בה נוצר בידי בני אדם...וזאת כאשר גם לו, לצבר, כדברי שירה של נעמי שמר - אין לו עלי גביע, ולא עלים בכלל שהפכו לקוצים, ובכל זאת סמל של שני עמים!

צמח הצבר

שופוני!

כשיעקב אבינו בסיפור המקראי רוצה להראות לכל העולם מי הוא המועדף והנבחר מכל האחים הוא נותן ליוסף כתונת פסים  ושולח אותו להראותה לאחיו- והמשך הסיפור ידוע...היום העשירים ביותר בעולם מפגינים את עושרם בסוג הרכב, במטוס הפרטי ואפילו בטיסות לחלל, מה שנקרא "שופוני", אבל בימי קדם הצבע שעל הבגד סימן את עושרו וחשיבותו של האדם. כך למשל בקיסרות הרומית היה מותר רק לקיסר ללבוש גלימה שכולה צבע ארגמן - זה היה סימן למלכות ולא שום כתר... הינה למשל פסל של קיסר רומי - אולי אדריאנוס -  ברחוב הביזנטי בקיסריה  . (בדומה גם פסלים רבים אחרים שהיום הם לבנים היו בימי קדם צבועים בצבעי יוקרה)

פסל קיסר רומי בצבע ארגמן (תמונה של המוזיאון לעתיקות קיסריה info@caesareamuseum.com)

בדומה תמיד יצויר על ידי הנוצרים ישו (המבוגר) בצבע אדום או ארגמן. כך למשל בציור המפורסם של הסעודה האחרונה

הסעודה האחרונה - ליאונרדו דה וינצ'י - ישו במרכז בגלימה אדומה

איך "עשו קופה" בימי קדם?

כמובן שכבר בימי קדם עבד החוק הכלכלי הבסיסי - לקנות או לייצר בזול ולמכור ביוקר... 

כך אנו מוצאים את גידול האפרסמון שממנו הפיקו בושם בתנאים המיוחדים לאזור עין גדי ועד יריחו (ובושם זה היה כל כך נדיר שנמכר בכסף רב לעשירי רומי),  וכך אנו יכולים למשל ראות בדור העתיקה שלידנו בריכות צמודות לחוף הים שבהן גדלו חלזונות בשם ארגמונים מהם הופק צבעי התכלת והארגמן, ושלל צבעים שבין האדום לכחול, הצבעים שהיו צבעי בגדי הכהנים בבבית המקדש ותבעי בגדי עשירי רומא ועד צבעי ציציות הבגד.  מדוע דווקא כאן בדור גידלו את החלזונות ? - כי  הארגמונים גדלים בחוף סלעי, וחוף סלעי קיים בארץ ישראל החל מדור העתיקה וצפונה.(דרומה מכאן החול שהובא על ידי הנילוס וזרמי הים כיסה את רכסי הכורכר הקדומים).  

אך לא מספיק שיש לך מקום בו ניתן לגדל את אותו גידול מיוחד, צריך גם לדעת לייצר את המוצר הסופי - וזה לעיתים קרובות היה סוד מקצועי ששמור היטב! כך נמצאה רשומה על ריצפת הפסיפס של בית הכנסת בעין גדי כתובת המקללת את מי ש"יגלה את סודה של עין גדי" כשהכוונה כניראה לתהליך ייצור בושם האפרסמון.

ומה באשר לצבר המצוי בכל מקום באזורנו ומה המיוחד בו?

הצבר הוא אחד מכמה מאות סוגי קקטוסים שהתפתחו באמריקה באופן טבעי. המיוחד לו איננו מה שבו אלא מה שעליו.  על הגבעול מתפתחת כנימה זעירה בשם  קוכיניאל ממנה ניתן להפיק צבע אדום שני בוהק הנקרא קרמין Carmine שהיה מבוקש מאד מאז גילוי אמריקה כצבע אדום בוהק לציורים ולצביעת בדים - לתעשיית האופנה המתפתחת (אז עבור גברים...).

כנימת הכוכיניאל ממנה ניתן להפיק את צבע האדום - שני, הקרמין. מתוך ויקימדיה

צבע הקרמין - אדום שני - מתוך ויקימדיה

תמונה מתוך ויקימדיה

וכדי לספק את הביקוש ולשמור על מחיר מתפתחת בלב מדבר במקסיקו הנשלטת על ידי הספרדים תעשיית הצבע המיוחד הזה, הקרמין. "מרגע שהגיע לאירופה, נחשבה צבע העז, שהופק באמצעות טחינתן, הרתחתן והוספת מלח אלומניום ונתרן לכנימות הקוכיניאל, לצבע מושך ואיכותי מגווני האדום המופקים מצמח הפואה ומתולעת השני ששימשו עד אז את צבּעי הטקסטיל באירופה. בשל הביקוש האדיר לאותו צבע שמרו הספרדים בקנאות על הבלעדיות שלהם בייצור האדום הקרמין."

סוד ייצור הקרמין

צעיר צרפתי בשם מנונויל נשלח על ידי שלטונות צרפת לגנוב את סודות (האטום) האדום אדום הזה מלב מדבריות מקסיקו. כמרגל את הוא הסתווה כצעיר אינטלקטואל והזוי וכך הגיע ללב אזור תעשיית הצבע, אך כניראה ששאלותיו עוררו חשד וכך היה עליו לברוח במסע רגלי ארוך, לא לפני שטמן בתרמילו כמה גבעולי צבר (מה שאנו קוראים, בטעות, עלים) ועליהם הכנימות המבוקשות כל כך.  הוא חזר למושבה הצרפתית סנטו דומינגו אך לא הצליח להרבות ולגדל את הצבר ואת הכנימות, ומת בשברון לב תוך זמן קצר...

    

 

שני דפים המתארים את עלה הצבר ואת הכנימה - מתוך זספרו של מנונוויל באתר הספריה הלאומית

כמה שנים לאחר מכן, ב 1820 הבחינו הספרדים שמעמדם ככובשי מקסיקו מתערער ולכן העבירו את גידול הצבר לספרד והמזרח התיכון.  וכמו שנאמר "הניתוח הצליח אך הפציינט מת" כלומר הצבר ניקלט יפה מאד במזרח התיכון אך הכנימה לא. בנוסף החלה להתפתח תעשיית צבעים זולה ואיכותית מפחם ונפט שהייתה כמובן זולה בהרבה.  בימינו צבע אדום ניתן להפיק בצורות רבות הן מנפט ומוצריו או לצרכי מזון וקוסמטיקה מגזר או סלק וכדומה.

הצבר איננו צמח פולש. הוא איננו יכול להפיץ את זרעיו באופן טבעי ומופץ רק על ידי בני אדם ששותלים אותו - רביה וגטטיבית.

 הצבר עצמו נפוץ בכל המזרח התיכון כצמח שאיננו דורש השקייה, עמיד מאד כמעט בכל תנאי, נותן פרות ומשמש היטב כצמח גבול בין חלקות. אפילו אצלנו הוא נטוע בצד הגבול בין מטע האבוקדו לכביש 4 וזה יעיל יותר מכל גדר תייל.

הצברים כגדר מטעי האבוקדו של מעיין לצד כביש 4

וכך הפך צמח אורח, תייר מאמריקה, שנתן את דמותו ודימויו לצעירים שנולדו בארץ ישראל ואת דמותו כסמל לכפרים שננטשו בפלשתין ולרעיון זכות השיבה. אחד מהמוזרויות שההיסטוריה מספקת לנו!

מקורות

1. ריגול אחר סוד אדום - בלוג הספרנים של הספריה הלאומית  בלוג הספרנים - אדום 

2. צילומים מהרשת ושלי