כמעין המתגבר

הכפרים בכברה:  רבותי, הפתעה. היה יותר מכפר אחד ושמו כברה.  היו שנים וחצי...ועל כך להלן: שידי הכפר כברה - גלי אבנים, שיחי צבר ומעט זיתים. ברקע מטע האבוקדו של מעין צבי ומאחריו כביש 4 נתחיל בכפר הידוע שחורבותיו נמצאים בדיוק לפני מערת כברה, בגבול מטעי  מעין צבי עם מטעי מעגן מיכאל. הינה כך זה מופיע במפה: אזור חורבת כברה ומה ידוע לנו על המקום?  בסקר האדמות שעשו העות'מנים ב 1875(ראה הסבר בפוסט הקודם שלי - ותודה לסולטן הטורקי -  כאן ) מופיע שבכפרון הזה 15 בתים וחושות. ששטח השייך לכפר כ 4,000 דונם (השטח שהיום בידי מעין צבי, מעגן מיכאל, בית חנניה ושמורת הטבע של נחל התנינים והתמסח) ומה עוד ידוע?  למזלנו הסתובב באזורנו בשנת 1907 הגרף פון מולינן שהתעניין מאד בידיעת הארץ, ומאחר והיה תקופה ארוכה בהבראה בכרמלהיים היא אחוזה בחיפה של ימינו, הוא חקר והוציא ספר על הכרמל. הוא מתאר את הכפר בספרו כך: "בחרבת כבארה עדיין יש קבר גדול בעל שישה כוכים בינות לחומות נאות. לידו עומדות כמה בקתות של פלאחים וכן מקאם (מקום קדוש לתפילה) דל למראה של נבי אל כבארי.  את תושבי הכפר הוא מכנה ע'וארני (המונח "

 בימים אלה יורדים עלינו גשמי ברכה לרוב, והינה באזור הכברה, בדיוק באזור בו בנו הרומאים את מאגר המים הגדול, מצטברים המים. הינה : שדה שהתמלא במים עקב הגשם הרב שירד זו ההזדמנות להבין את נושא הביצות וייבושן, הקדחת והכחדתה. ראשית נבדוק היכן בכלל היו ביצות באזורנו ובשדותינו. הינה ראשית לכל מפת הקרן הבריטית משנת 1875 אזורנו במפת הקרן הבריטית 1875 מקרא: ירוק - מעין צבי, קו כחול - הסכר הרומי הצפוני, עיגול סגול - הסכר הרומי המערבי על נחל תנינים, עיגול תכלת - כברה, עיגול כתום חזק - הטחנה היום אתר הדייג, עיגול כתום חלש - אזור נזלה. הביצות עם מים סומנו בתכלת - ועליה סימני צמחיה, על ידי המודדים הבריטים! מה ניתן ללמוד מהמפה (בין השאר...) עיקר הביצה נמצאת בין הסכר הרומי הצפוני ועד הסכר הרומי המערבי - עליו שבע טחנות הקמח, ועוד דרומה. אבל גם מצפון לסכר הצפוני ועד  אתר הדיג יש ביצה, כניראה קבועה. וביצה נוספת מצפון לשפך נחל דליה ועד טנטורה. כל מרגלות הכרמל, ובעיקר אזור נזלה וצפונה לו  נקיים  ולכן ניתנים לעיבוד. הם נקיים ממים ומצמחיה פשוט מפני שהם גבוהים בכמה מטרים מגובה הקרקע באזורים הביצתיים. ממערב לנזלה

 איך ייתכן?  תסתכלו על התמונה הבאה: צילום אויר - מעין וסביבתה 1946 בצהוב -גבול זיכרון - מעין, ירוק - שדרות האקליפטוסים במבט על שטח יופי (בעצם שטח יופה - כי הוא בבעלות יופה) שנמצא מימין לבתי קיבוץ מעין, רואים מאות נקודות לבנות. מה הן? נקודות אלו הן ערמות אבנים אותן ערם בעל המחצבה, ואשר רובנו עדיין זוכרים אותן מהזמן שטרם הוקמה בשטח שכונת נווה הברון. אותו בעל מחצבה ששמו היה משה פסתר (אחיו של נהג המונית יצחק פסתר שעבד הרבה עם הקיבוץ) לא חצב אבנים מההר. הוא פשוט אסף אותן לערמות והוביל אותן לנקודה הנמצאת בדיוק במקום בו חותך גבול שטח זיכרון עם שטחי כברה שבבעלות פיק"א עם הדרך היורדת מזכרון לכביש 4 ולרכבת. בנקודה זו, מחוץ לשטחי זכרון הוא הציב מכנת גריסה (קראשר מלשון to crash) כתי לייצר מהאבנים  חצץ.   הינה כמה תמונות מהמחצבה: כשמעיו עלתה על ההר במהלך 1941 המחצבה כבר לא הייתה שם.  אבל נשארה ממנה שארית חשובה ביותר. למחצבה היה חיבור לרשת החשמל שנותר בשטח. והינה מה שמסופר בספר חג החמישים על "רגע ההארה": "ב-30.10.1942 כאשר קרובה הייתה השלמת החיבור של חדר האוכל אל רשת החשמל הארצית

 איזו שאלה זו - היכן נמצא הבית הלבן. הרי זה ברור! אז זהו - שלא, כי גם אצלנו היה "בית לבן". היכן מתי ואיך? ראשית התחקיר שעשיתי היה בתמונה הזו: ציור משנת 1939 של מעין בחומה ומגדל ציור קבוצת מעין 1939 כנראה ע"י רותי רבן. מתוך ארכיון מעין מהו הבית על הגבעה שברקע? לכאורה התשובה ברורה - ביתו של שומר המדגה אבו סאלח שעומד על תילו עד היום ומוכר לכולנו: בית אבו סאלח אלא שהזווית לא מתאימה. הבית של אבו סאלח נמצא קצת צפונה מהבית שבציור. אז אם נבטל לרגע את "חופש היצירה של האומן" מה זה יכול להיות? מסתבר שהיה עוד בית. כך כותב יחיאל גולדבך לעימנואל:  תל עבדון הוא התל עליו היה העדר של מעין בשנות החמישים, ומחצבת הכורכר בשנות השישים ועליו גם עובר כביש 2 מאז ועד היום, כך שהרבה לא נשאר מהמקום. אז בואו ניבדוק מה אומרות המפות: תל עבדון במפה מנדטורית משנת 1930 בצד ימין של המפה הקו השחור הם פסי הרכבת.  בצד שמאל רואים שפך של נחל דליה לים ובאמצע Ruind Mill שזה אתר הדייג של היום.  במרכז המפה תל עבדון שמצפונו רואים שקיימת חווה ובה מגדלים V= ענבים, וגם C= תפוזים, ובמזרח השדה OL= זיתים ולידם

טיול ליד הבית.  היכן הוא העמק הנעלם?  בשעה טובה החלו לחשוף את השטח בו תוקם שכונת ההרחבה. זה הזמן להיזכר מה היה שם קודם.  והינה סיפור המעשה: בסוף שנות החמישים מחליטים בקיבוץ להקים מגרש כדורגל, בגודל אמיתי. במקום או בתוספת למגרש הכדור סל שעליו עומדת היום שכונת הבתים בכנסה ליישוב.  לכבוד ההקמה הביאו טרקטור גדול, קטרפילר D8 למיטב זיכרוני, וזה החל לפלס נתיב ישר מהמוסד אל ראש ההר שמדרום, בואך "מגדל חשמל". יישר את ראש ההר אך מהיכן לוקחים מצע? או, כאן באה הגיאולוגיה לעזרתנו. תביטו במפה הבאה: מפה גיאולוגית על גבי צילום אוויר של אזור ההרחבה. הצבעים הירוקים הם גיר והצבעים האדומים הם חומר וולקני אני מניח שכל בן מעין צבי יוכל הזהות את השטח. לשם הקלת ההתמצאות צבעתי בתכלת את בריכת השחיה. כפי שניתן לראות במפה הצבע הירוק הם סלעי גיר על סוגיו השונים והצבע הסגול הוא סלע וולקני.  יש רצועת קרקע וולקני, טוף , מדרום מערב לבריכה.  הטוף הזה שונה מהטוף של רמת הגולן.  צבעו צהבהב והוא רך מאד וללא אבנים.  איך זה נוצר? לפני כמאה מיליון שנה, כאשר הכרמל היה מתחת לאוקיינוס היו כמה התפרצויות הרי געש בסביבה הק

    מדוע על התנועה הציונית להגיד תודה לסולטן הטורקי או העות'מני ליתר דיוק? ומי קבע את גבולות האדמות של גושים וחלקות ואת השמות כמו זמארין ונזלה וכברה בהם אנו משתמשים עד היום? בית חורי באום אל עלק - עין צור (צילום עצמי) לשם הבנה צריך לחזור קצת אחורה.   בשנת 1858 יוצא חוק קרקעות טורקי הקובע תהליך רישום בעלות על הקרקע בטאבו (מילה טורקית...).   המטרה כמובן היא בעיקר גביית מיסים... ראשית עשו מיפוי של אדמות כל כפר. איך? על ידי ציון שמות עצם בולטים כמו עץ גדול, תעלה, נחל וכדומה. לדוגמא גבול הכפר בריקי שזה היום המפעל הביטחוני שממזרח לזיכרון מתואר כך (ההדגשות של שמות מוכרים נעשו על ידי - גבי): גבול אדמות הכפר בריקי ליד זיכרון (מתוך רישום הקרקעות בא"י -  יצחק שכטר - קתדרה ) כך ניקבעו האדמות השייכות לכל כפר, ששמותיהם השתמרו עד ימינו. באזורנו הוגדרו אדמות אל מזרעה (מחלף פרדיס), אל נזלה, אל שפיא (שפיה) אום א תות (בת שלמה) אל כבארה, אום אל עלק (רמת הנדיב ובנימינה), אל מראח (גבעת עדה) וכו'. שמות הכפרים, שטחם ותוספת טור ובו היישובים שם היום (מתוך מאמרו של יצחק שכטר בקתדרה) את ה