כמעין המתגבר

בימים האחרונים ניראה היה שמישהו מתחיל לעבוד ולנקות את הבאר - מסעדת הבאר - הבאר השנייה של זכרון - "רפואל" וכל שם אחר שתבחרו לאותו בניין באר יפה שבנו פקידי הברון רוטשילד בנזלה. מסתבר שהבאר הזו נתונה כבר די הרבה שנים בסכסוך משפטי בין בעלת המקום - המועצה המקומית זכרון לבין מי ששכר והקים שם את אולם האירועים "הבאר". וכנראה שעכשיו, לאחר שאושרה תכנית המתאר של אזור התעסוקה שהבאר בתוכו - כניראה מתחדש המאבק המשפטי. על הסכסוך הזה אפשר לקרוא ברשת. אותי מעניינת ההיסטוריה וגם מבנה הבאר עצמו. מי בנה את הבאר, ואת בית הבאר המפואר, לשם מה, ומדוע כך ולא אחרת? באר זכרון בנזלה  היום סיפורנו מתחיל ב 1882 עת מגיעה קבוצת עולים מרומניה לחיפה על מנת לרכוש אדמה ולהיות איכרים בארץ ישראל. אין להם מושג לא מחקלאות, לא מתנאי המקום, לא כמה כסף צריך להקמת יישוב ללא שום תשתית אזורית תומכת. כלום. וכך בהגיעם לחיפה מציע להם ערבי נוצרי בשם פרנסיס ז'רמן לרכוש את הכפר זמארין בזיל הזול במחיר לדונם. את הכפר ואדמותיו וגם תושביו  הוא קנה שנים מעטות לפני כן כך שמבחינתו מדובר ב"עיסקת נדל"ן.  וכמו שכ

שנים רבות אנו רגילים לנסוע על כביש ואדי מילק בדרכנו לצפון מזרח. ונשאלת השאלה מי בנה את הכביש, מתי ולמה ומהיכן קיבל את שמו המוזר . א. תולדות הכביש: מה זו דרך? במרבית ההיסטוריה היו שבילים ולא דרכים סלולות כפי שאנו חושבים על דרך היום.  הרומאים, אלופי הבניין והסלילה ,בנו דרכים אימפריאליות והסלילה הייתה בעיקר במעברים הכרחיים וקשים כמו גשרים על נחלים (הגשר בשפך נחל התנינים למשל) או מעלות כגון מעלה עקרבים. ושאר הדרך הייתה שביל לחמורים וגמלים המסומן באבני מיל.  הדרך העיקרית לעבור מצפון הארץ לדרומה הייתה דרך הים ההיסטורית שהייתה ברוב השנים מעין תוואי התקדמות, שבעיקרה עקפה את השרון ליד מעיינות ראש העין והמשיכה דרך ואדי ערה או ג'נין צפונה לדמשק או עכו וצור. משהופקה המפה הטובה הראשונה היא מפת הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל היא ה- P.E.F. ב-1875 ניתן היה לראות בה דרך עגלות אחת בלבד, שלצידה מסומן קו הטלגרף שחיבר את הארץ עם קצווי הממלכה העות'מנית. באזורנו עברה מרבית הדרך בדיוק כמו כביש שש של היום: ליד בקה אל ערביה, צפונה לעמיקם ורק ליד קיבוץ דליה ירדה ליד עין השופט ליוקנעם מצידה המזרחי במקום לה

לפני הרבה מאד שנים, בנסיעה בוואדי מילק לכיוון בת שלמה סיפר לי אבי שבאיזה מקום מימין לכביש יש מערה ובה מעין צבי גידלה פטריות! אז יצאתי לחפש את המקום וכמו שכתוב "יצא לחפש אתונות ומצא מלוכה". זה סיפור שהחל לפני כ-150שנה! לפני שהוקמה זכרון אזור ואדי דליה היה ניראה כך: תמונת הוואדי מהPEF נחל דליה בחלקו המערבי והכפרים סביבו 1875: אום-א-תות מודגשת בירוק. שימו לב שזיכרון, אז זמרין קטנה ועלובה,  ואום-א-ג'ימל ששם בת שלמה היא בכלל חורבה כלומר קיימים סביב הוואדי הכפרים הקטנטנים פרדיס, זמרין ואום-א-תות.  כשהגיעו עולי רומניה לארץ הם קנו את אדמות זמרין, ולמזלם תוך זמן קצר הצליחו לגייס את עזרת הברון שרכש אדמות נוספות בוואדי, בעיקר את אדמות הכפרים שפיה ואום-א-תות ועל אדמות אלה הקים יישובי בת קטנים לזכרון - את בת שלמה בחורבת אום-א-ג'ימל ואת שפיה בשפיה.  מפת אדמות הבארון - סכמטית: מפה סכמטית של שטחי הברון רוטשילד סביב 1900. מודגש שם המקום אום אל-תות הבארון מחליט להקים יקב כדי לייצר יין ולמכור אותו באירופה. לשם כך נבנים שני יקבים, בראשון לציון ובזכרון יעקב. וכנהוג את היין לאחר תהליך התסי

 נשיר לכם ניגון ישן, ניגון ישן על מעיין, על מעיין שובב... שמע האל למעיין וכל מבוקשו נתן, ויוליכו לים...( מוהר ווילנסקי בביצוע המופלא של "להקת הבית"). האמנם הגיעו מימי מעיין שעל שמו נקראת קבוצת מעיין צבי משוני ועד לים בדיפלה??? על המעיין שעל שמו ניבחר שם מעיין לקבוצת מעיין כבר כתבתי היכן בדיוק המעיין של קבוצת מעיין  וגם "מה הקשר בין מעיין צבי לקיסריה" . תזכורת - בשלב שהגרעין סיים את הכשרתו בדגניה בשנת 1936 עלתה אפשרות שהם יוכלו לגור בשוני כפלוגת עבודה ומאחר שמול שוני יש מעין הם נתנו לגרעין שם "מעין" זה לא הסתדר והשם נדד איתם מדגניה לכפר ביל"ו ומכפר ביל"ו / רחובות חזרו להתיישב בצומת הכביש הראשי עם הרכבת. כאמור ממול למבצר שוני בבקעת הנדיב היה מעיין שופע שנקרא ראס אל עיין או ראש המעיין (היום עיינות שומי) שממנו התחילה אמת המים הראשונה באמת לקיסריה. ברבות השנים נוצרה שם ביצה שנראתה כך: הביצה מול שוני בידנו מפה טובה שנוצרה על ידי הקרן האנגלית לחקר א"י, ה PEF, המראה את מצב השטח ב 1875, עוד לפני הקמת זיכרון ולפני עבודות הפיתוח. הינה כך ניראה אזור ה&