סיפורה של באר ענק - על הבאר של זיכרון יעקב בנזלה
בימים האחרונים ניראה היה שמישהו מתחיל לעבוד ולנקות את הבאר - מסעדת הבאר - הבאר השנייה של זכרון - "רפואל" וכל שם אחר שתבחרו לאותו בניין באר יפה שבנו פקידי הברון רוטשילד בנזלה. מסתבר שהבאר הזו נתונה כבר די הרבה שנים בסכסוך משפטי בין בעלת המקום - המועצה המקומית זכרון לבין מי ששכר והקים שם את אולם האירועים "הבאר". וכנראה שעכשיו, לאחר שאושרה תכנית המתאר של אזור התעסוקה שהבאר בתוכו - כניראה מתחדש המאבק המשפטי. על הסכסוך הזה אפשר לקרוא ברשת.
אותי מעניינת ההיסטוריה וגם מבנה הבאר עצמו. מי בנה את הבאר, ואת בית הבאר המפואר, לשם מה, ומדוע כך ולא אחרת?
 |
| באר זכרון בנזלה היום |
סיפורנו מתחיל ב 1882 עת מגיעה קבוצת עולים מרומניה לחיפה על מנת לרכוש אדמה ולהיות איכרים בארץ ישראל. אין להם מושג לא מחקלאות, לא מתנאי המקום, לא כמה כסף צריך להקמת יישוב ללא שום תשתית אזורית תומכת. כלום. וכך בהגיעם לחיפה מציע להם ערבי נוצרי בשם פרנסיס ז'רמן לרכוש את הכפר זמארין בזיל הזול במחיר לדונם. את הכפר ואדמותיו וגם תושביו הוא קנה שנים מעטות לפני כן כך שמבחינתו מדובר ב"עיסקת נדל"ן. וכמו שכתוב בתנ"ך הם שולחים "מרגלים" לתור את המקום ואלה חוזרים כעבור יום ומספרים כמו אותם מרגלים בתנ"ך, על "ארץ זבת חלב ודבש"... האמת היא שעבדו עליהם ואדמות זמארין היו כ 80% אדמות טרשים שאי אפשר לחרוש אותם, ונזקקו לסיקול אינסופי. לאחר כשנה הגיעו כמעט לחידלון ואז הופיע המושיע הוא כמובן הברון רוטשילד. רוטשילד מינה את אליהו שייד לאחראי על השקעותיו ומפעליו בארץ ישראל, וזה לאחר שהגיע לזכרון והבין את המציאות המרה מבחינה חקלאית הציע לברון פשוט לקנות שטח אחר ולהעביר את המתיישבים. הברון לא הסכים ולכן ניקנו אדמות מתאימות לעיבוד כתוספת לשטחי הטרשים של זמארין - זכרון, נזלה שפיה, אום א תות ואום א ג'ימל היא בת שלמה. כל האדמות האלה נמצאות בעמק וליד מקורות מים ובהן ניתן לעשות חקלאות, בעיקר חקלאות אינטנסיבית כמו כרמים ומטעים ואפילו שטחי שלחין בהשקיה.
נזלה
נזלה פירושה מקום "נזיל", מקום שלעיתים זורעים ולעיתים מתיישבים בו ולעיתים עוזבים אותו. שמות חליפיים: מזרעה, חירבה, עיזבה. כפי שניתן לראות במפה שלהלן, האזור שניקנה בנזלה מורכב למעשה משני אזורים כשבניהם שטח שלא שייך כולו לברון.
 |
| אדמות נזלה |
מים לשתייה ושימוש ביתי
בתחילה לקחו ראשוני זכרון מים למחייתם מהמעיינות הקטנים, הדלוחים, המזוהמים ומלאי עלוקות שעל ההר: עין אל חנאזיר (המקווה בשכונת התימנים), ביר ג'אבר (בכניסה לשיכון מזרח) והג'אבי (המעיין שבגן מיכאל תישבי בירידה מהיקב), והובילו אותם הבייתה על חמור (אפילו היה "מוביל מיים"). בהמשך בערך בשנת 1885 חופר הברון מול היקב באר ועליה משאבה מכנית ומנוע קיטור להנעתה, וכך דוחף מים למעלה ל"בריכת בנימין" בתוך צינורות וממנה הם זורמים בגרוויטציה תחילה לברזים המפוזרים במושבה (סבילים) ובהמשך לבתים. להערכתי זה המקום הראשון בארץ ישראל שבו הוקם מכון מים כדי להזרים מים כלפי מעלה, למקום גבוה ביישוב, לצרכי התושבים ושם מוקמת בריכת אגירה, היא בריכת בנימין על שמו של הברון רוטשילד.
 |
| בריכת בנימין בזכרון: מצד ימין החזית המוכרת, מצד שמאל " אקוודוקט" המוביל מים בעלייה (!), ובאמצע צינור הברזל שבתוך האקוודוקט דרכו הוזרמו המים כלפי מעלה |
הבאר הגדולה בנזלה
אחרי כעשר שנים, בערך סביב שנת 1895 המושבה מתפתחת ודרושה תוספת מים לצרכי התושבים בבתים. פקידי הברון מחליטים לחפור באר גדולה בנזלה, שם יש מי תהום גבוהים, ומשם מניחים צינור של כ 2 ק"מ עד בריכת בנימין. ולפיה מסופר מובאת משאבה ומנוע חדש וגדול שיוכל לדחוף את המים מנזלה שבתחתית ההר ועד לבריכת בנימין - כ 160 מטר בגובה.
 |
| אריה סמסונוב על הקמת הבאר בנזלה. מעל בריכת בנימין הוסיפו שני מיכלי מים כדי להוסיף גובה לבריכה, לטובת האיכרים שגרו מעל בריכת בנימין - למשל משפחת אהרונסון וכך המשך רחוב המייסדים עד המקום הכי גבוה - הגורן - הים כיכר אבא שכטר |
איך חופרים באר? כמו שבונים בניין רק הפוך, כלפי מטה. חופרים קצת, מדפנים באבנים או לבנים המסודרות במעגל מושלם לשמירת החוזק, ושוב חופרים ושוב מדפנים. הינה כך:
 |
| בניית באר - כפי שמתאר האדריכל גיל גורדון |
על מנת שהבאר תספק את כמות המים המתוכננת צריך כמובן להגיע למי תהום ובעיקר ליצור שטח פנים גדול כדי שהמים יזרמו מתוך הקרקע לתוך החלל התת קרקעי שממנו תשאב המשאבה אותם. בדקתי ומסתבר שנחפרה כאן באר בקוטר עצום של 8 מטר (בארות חפורות הן בדרך כלל בקוטר 3-4 מטר) ובעומק של כ 15 מטר. המיוחד בבאר אינו העומק. בארות בעומק 60 מטר היו קיימות כבר בתקופה הרומית (למשל עבדת). המיוחד הוא הקוטר החריג. מדוע כך? בנזלה מי התהום היו גבוהים מאד, ממש בגובה פני הקרקע ולכן יכלו להסתפק בעומק לא רב אבל כדי ליצור שטח פנים מספיק גדול לחדירת כמות המים הנחוצה הם הגדילו את הקוטר. בהתאמה תוכנן ונבנה מבנה לבאר שרוחבו כ 10 מטר ואורך האולם של הבאר 12 מטר. ולצידו ניבנה חדר שתחילה שימש למגורי המכונאי או לגנרטור ובהמשך מסעדת "רפואל"
 |
ומה בקשר למנוע ולמשאבה? בשנת תרנ"ד 1894 נרכש מנוע של 25 כ"ס לעומת מנוע הקיטור שהיה ליד היקב, בבאר הראשונה, שהיה18 כ"ס בלבד.
 |
| מתוך בפרו של אריה סמסונוב על תולדות זכרון יעקב |
נזכור שאז לא הייתה רשת חשמל בארץ וגם לא בעולם לכל משאבה (או כל מנוע אחר) היה צורך בגנרטור. הינה שתי דוגמאות למנועים:
 |
| הבאר ברוחמה: מנוע עם גלגל תנופה גדול מחובר למשאבה שבקצה הימיני של התמונה בסרט הנעה. המנוע הקידמי הוא רק מנוע חשמלי - תוספת עזר לצורכי הנעת התצוגה. שיחזור - רן חדוותי והמועצה לשימור אתרים |
הינה המנוע שנילקח ממפעל הזכוכית הכושל בטנטורה לחוות חפציבה שליד חדרה מפעיל משאבת מוטות באמצעות רצועת הינע, כמקובל אז. ברקע רעש המנוע ניתן לשמוע את קולו של רן חדוותי ז"ל מסביר.
כפי שניתן לראות בסרט הגנרטור הוא יחידה נפרדת מהמשאבה, והעברת הכח היא באמצעות רצועה גדולה וארוכה - וזה היה גורם משמעותי לתאונות רבות וקשות. הינה לדוגמא מתוך פנקס הקבורה של זכרון
כאן כתוב שהאיש נהרג בשנת תרס"ד = 1894בעוד שלדברי סמסונוב מכון המים נחנך ב 1998. מה פשר אי ההתאמה בתאריכים? לא התעצלתי וחיפשתי את קברו של הבחור בביה"ק בזכרון והינה הוא:
 |
| קברו של הבחור בבית העלמין בזיכרון |
חשיבות היסטורית:
יש לציין שהגנרטור שהובא איפשר להעלות את המים בצינור עד לראש זכרון כ 160 מטר ולדעתי זו הפעם הראשונה שהעלו מים בארץ לגובה ומרחק כה רב, ולצרכי בני אדם...(שנים אחר כך, כשהגיעו הבריטים, הם בנו מערכת משאבות להעלאת מים לירושלים במקום האקוודוקטים הפרוצים שבנה הורדוס אלפיים שנה קודם, בנחל קלט - למשל עין פרת ועין מבוע, מערכת שהוחלפה בהמשך על ידי מערכת העלאת מים מראש העין לירושלים. דוגמא נוספת - הבריטים בנו מערכת הספקת מים לעיר צפת מהמעיינות של ואדי עמוד עליון ).
אספקת מים לרכבת:
השנים עוברות והאנגלים כובשים את הארץ, ובונים מסילת רכבת מחדרה לחיפה. הקטרים אז קטרי קיטור הזקוקים למים כל כעשרים ק"מ. והאנגלים מגיעים להסכם עם ועד המושבה להספקת מים לקטרים. איך? הם בונים מגדל מים אחד ליד הבאר, מגדל מים שני ליד תחנת הרכבת של זכרון (רגלי המגדל עדיין שרדו מאחורי רמי לוי) וביניהם צינור מחבר. הינה התכנית:
 |
| אספקת מים לרכבת - מתוך תיק שימור רכבת זיכרון - רות ליברטי שליו |
 |
| חריש בנזלה - מאחור מימין לבאר - מיכל המים לרכבת. |
 |
| מגדל המים של הרכבת ליד הבאר של זכרון |
מעין צבי
עברו עוד ימים, מעין צבי שנוסדה ממש מאחורי הבאר ומימינה קיבלה מים מבאר זיכרון, עד אשר עלתה על ההר , קדחה את באר ד והניחה קו צנרת אל הנקודה שעל ההר.
 |
| מכתב התראה על אי תשלום חוב בגין מים שניקנו מהבאר בזכרון |
מסעדת רפואל
 |
| הבאר - כבר כאולם אירועים |
 |
| ריצפת באר בכפר סבא (קוטר "רק" כ 5 מטר) |
סיכום: מבנה מוכרז לשימור כי:
- חשיבות היסטורית - המקום הראשון בארץ בו מוזרמים מים לגובה רב ומרחק גדול לצרכי הבית של התושבים
- באר חריגה בגודלה
- מבנה מפואר של מכון המים שמעל הבאר
- מקום מפגש בימי מלחמת השחרור ומסעדת נהגים
- אולם אירועים בו רבים התחתנו...
תודה. מעניין מאד. רון שרצר
השבמחק