כמעין המתגבר

 על בארות בכלל ועל הבארות שבשטח נזלה כתבתי כבר מספר פעמים: הינה כאן   וגם כאן .  והינה אפילו לפעמים מבט נוסף על דברים ישנים מגלה עובדות מפתיעות: האם בארות נזלה היו בארות אנטיליה? ומה קדם למה: בארות הפרדס או הבאר שממנה הועלו המים לזכרון (הבאר כאן ) הינה לדוגמא באר האנטיליה המשוחזרת בחוות זרעוניה בבנימינה: באר אנטיליה משוחזרת בחוות זרעוניה בנימינה: מימין  למטה מוט אליו רתמו חמור (המנוע...) שסובב את גלגלי השיניים הגדולים= מנגנון התמסורת, ומשמאל האנטיליה - שרשרת ארגזי עץ היורדת לבאר דרך שני פתחים בגג המבנה. במרכז עם שלט עליה - בריכת אגירה. האנטיליה בחוות זרעוניה = ככל שמסובבים את גלגלי התמסורת ארגזי העץ הקשורים לשרשרת יורדים לבאר, מתמלאים מים עולים חזרה והמים נשפכים לתעלה המובילה אותם לראש בריכת האגירה ממנה יזרמו לשדה או המטע הצמודים ונמוכים יותר. מה זו באר אנטיליה? באר אנטיליה היא באר בה מותקנת משאבה מסוג אנטיליה: שרשרת כדי חרס או קופסאות  היורדת לעומק הבאר ועולה חזרה עם מים הנשפכים לתעלה המובילה למאגר מים כלשהו.  המילה  אנטיליה באה מיוונית ופירושה...

בימים האחרונים ניראה היה שמישהו מתחיל לעבוד ולנקות את הבאר - מסעדת הבאר - הבאר השנייה של זכרון - "רפואל" וכל שם אחר שתבחרו לאותו בניין באר יפה שבנו פקידי הברון רוטשילד בנזלה. מסתבר שהבאר הזו נתונה כבר די הרבה שנים בסכסוך משפטי בין בעלת המקום - המועצה המקומית זכרון לבין מי ששכר והקים שם את אולם האירועים "הבאר". וכנראה שעכשיו, לאחר שאושרה תכנית המתאר של אזור התעסוקה שהבאר בתוכו - כניראה מתחדש המאבק המשפטי. על הסכסוך הזה אפשר לקרוא ברשת. אותי מעניינת ההיסטוריה וגם מבנה הבאר עצמו. מי בנה את הבאר, ואת בית הבאר המפואר, לשם מה, ומדוע כך ולא אחרת? באר זכרון בנזלה  היום סיפורנו מתחיל ב 1882 עת מגיעה קבוצת עולים מרומניה לחיפה על מנת לרכוש אדמה ולהיות איכרים בארץ ישראל. אין להם מושג לא מחקלאות, לא מתנאי המקום, לא כמה כסף צריך להקמת יישוב ללא שום תשתית אזורית תומכת. כלום. וכך בהגיעם לחיפה מציע להם ערבי נוצרי בשם פרנסיס ז'רמן לרכוש את הכפר זמארין בזיל הזול במחיר לדונם. את הכפר ואדמותיו וגם תושביו  הוא קנה שנים מעטות לפני כן כך שמבחינתו מדובר ב"עיסקת נדל"ן.  וכמו שכ...

נחל דליה - הדיפלה, במפת הקרן הבריטית מ 1875   מדרש השם:  השם דיפלה בערבית הרדוף הנחלים הנפוץ מאד כצמח אוהב מים.  הערבים נהגו לתת לכל קטע נחל שם מקומי וכך במפות מופיע השם של הדיפלה אפילו רק בחלקו שבין פרדיס לים, פעם כנחל פרדיס, פעם כנהר טנטורה ופעם כנחל מזרעה (כפר קטן שיפורט בהמשך). ובלי קשר לדיפלה  היה כפר ליד מקורות הנחל, מערבית לעין השופט, בשם דלית-א-רוחה שתרם את שמו לקיבוץ דליה. דליה הוא ענף של גפן בעברית.  כניראה וועדת השמות שקבעה שמות עבריים החליטה על בסיס הדמיון בצליל לקרוא לכל נחל הדיפלה בשם נחל דליה. במעין צבי כינו את החלק המזרחי שלו, שהיה בשטח שניתן לקיבוץ עד מלחמת השחרור הדיפלה וכך גם למוצא הנוסף שלו לים שנוצר עם חפירת ברכות באס-אל-הווה והקמת מכון השאיבה על הנחל. גיאולוגיה - יש שלשה נחלים גדולים המנקזים את הכרמל מערבה: דליה, מערות ואורן. המשותף לכולם הוא שהם מנקזים בקעה שנוצרה על ידי שטיפת הטוף מתוך הר געש תת ימי. נחל אורן מנקז את בקעת אלון, נחל מערות את עמק מהר"ל ונחל דליה את בקעת שפיה. ולכולם מעבר ברכס הכורכר  שנחצב כדי לאפשר ניקוז וחקלאות ללא ...

  בראשית , כלומר עוד לפני תחילת העלייה הראשונה, היה אזורנו ניראה כך, כפי שמוצג במפת הקרן הבריטית לארץ ישראל, ה PEF   משנת 1875. זו היתה התמונה לפני זיכרון והברון ולפני הבריטית ולפני הכל. שימו לב גם איך מתוארת זרימת המים בדיפלה: הזרימה העיקרית היא מבריכת ההרמה הביזנטית היוצאת מהסכר הרומי הצפוני וזרימה נוספת מכיוון הביצה שבין רכס הכורכר לחוף הים שהיום נקראת שמורת נחל דליה או בלשוננו בריכה 18 ופעם בערבית ניקראה "בס אל הווה" = ביצת הרוח. נחל דליה מסומן כנחל אכזב מפת הקרן הבריטית 1875 האנגלים כובשים בשנת 1918  את צפון הארץ, ומחליטים לסלול קו רכבת מחדרה מזרח לחיפה שיחליף את קו הרכבת הטורקי שהיה מתול-כרם דרך ג'נין ועפולה לחיפה. רכבת בונים כמובן על קרקע יציבה ולכן הם מתכננים את עיקר הקו בצמוד לכרמל ליד מחצבת בנימינה או על רכס הכורכר. אך כדי להגיע לרכס הכורכר עליהם לחצות את המרזבה, הע'ור, אותו שטח שבין הכרמל ורכס הכורכר שהוא ביצתי ולכן אינו יציב. הינה על אותה מפה זה יראה כך: כפי שניתן לראות קו הרכבת המתוכנן צריך לעבור אזור ביצתי ונמוך, כאן במפה מסומן בשחור (בלי מים) וכן גם של...