בתי האבן במעין צבי - מה האמת ומה מיתוס?

 מן הידועות במעין צבי שבתי האבן ניבנו מאבנים שנלקחו מכפרים ערביים נטושים. מאיזה כפרים? יש האומרים איגזים (כרם מהר"ל), אחרים חושבים על עין רזאל (הים ליד  מרכז מירב) או אפילו טנטורה.  אז יצאתי  לבדוק היכן האמת, ככל שניתן.

אך לפני זה שתי עובדות יסוד חשובות:

א. הכפרים בחוף הכרמל ננטשו בין מאי 1948 (טנטורה) לבין יולי 1948 (מבצע שוטר -איגזים וסביבתה). לא יכול להיות שנלקחו  מהכפרים האלה חומרי בנין בטרם נטשו.

ב. בזמן הנטישה נחקק חוק נכסי נפקדים שהכריז על כל הרכוש הנטוש כרכוש המדינה שזה עתה קמה,  וככל שנילקח  משהו, אם נילקח, נילקח מהממשלה, בתשלום (למעשה אדמות טנטורה הועברו מבעלות תושבי טנטורה לידי רשות מקרקעי ישראל המחכירה לנו אותם) או לא בתשלום.

בית האבן שמעל חדר האוכל, כולל גג הרעפים המקורי

אבני בניין:

עם העלייה ממחנה חומה ומגדל למעלה ההר ניבנו חלק מהמבנים הראשונים באבני כורכר שנחצבו בגבעות הכורכר. קרוב לוודאי שבמחצבה שלידה עומד בית "אבו סאלח). הרעפים, רעפי מרסיי נלקחו ככל הניראה מצריפי פיק"א שנותרו בפרס נזלה או ניקנו. כך  ניבנו באותו הזמן גם המתפרה ומבנים נוספים. 

השלט על מבנה הסנדלרייה. בנייה באבני כורכר

קצת מאוחר יותר החלו לבנות את בתי האבן למגורים כמגורי משפחות או שיכון וותיקים ראשון. היו שני דגמים: האחד ארבע חדרים צמודים בשורה עם מרפסת משותפת לכל שניים (לדוגמא הבית הראשון בו גרה היום מיכל אשד), ודגם  שני שהוצע על ידי  האדריכל אריה  שרון שהכין את תכנית המתאר הראשונה היה עם שתי כניסות מלפנים ושתיים מהצדדים כדי ליצור קצת יותר  פרטיות (לדוגמא מבנה הספרייה, או בית תמר).

 כל הבתים ניבנו ללא שירותים. השירותים נוספו לאחר כמה שנים.

להערכתי מרבית בתי האבן ניבנו לפני 1948 למעט שיכון וותיקים ב (בתי שטנגר  ופרידמן)  והבית מעל חדר האוכל (מספרת ז'נט) שניבנה עבור הורי החברים.

מפת בתי האבן שנבנו למגורים. מיפוי 1952

מהיכן הובאו אבני הבניין? אבנים לבניין לא נלקחו משום מקום נטוש, לא לפני 1948 ולא אחרי. היו באזור מספיק מחצבות אבן שמהן אאפשר היה לקנות אבנים (למשל מחצבת פוגץ' מצפון לזכרון מול שפיה, או מחצבת בנימינה הגדולה). גם היו מספיק סתתי אבן שעיצבו את צורת האבן (זה ניקרא עיבוד "טובזה" שבו במרכז האבן יש "בטן" בולטת החוצה). יוסי ישראלי זוכר איך ב1952 ישבו סתתים ועיצבו את האבנים מהן ניבנו בתי שטנגר - פרידמן מספרים 81+82 במפה.

הבניה באבן הייתה יותר יקרה מבניה בבלוקים אבל יותר יפה, ומניסיוני האישי גם חסרת בידוד לחלוטין. הקיר החיצוני היה בנוי רק אבן ושכבת טיח עבה התוצאה של חוסר בידוד היא שהבית קריר ונעים בבוקר כשכולם בעבודה ופולט את חום היום בערב ובלילה.... הינה חתך

לסיכום: אין שום אפשרות שהאבנים לבניית בתי האבן נלקחו מהכפרים הנטושים. האבנים נרכשו ממחצבות בסביבה.

אבל כידוע לפעמים באמת אין עשן בלי אש...

הרעפים, רעפי מרסי

רעפי מרסיי עשויים חמר שנצרף בחום  גבוה והם בעלי צורה המאפשרת השתלבות אחד בשני. מרסיי זה שם מסחרי של תעשיית רעפים משוכללת מאד, באמצעות מיכון מדויק ותנור  רציף, רעפים ששווקו לכל העולם. 

בארץ ישראל הם יוצרו  על ידי מפעלי שנלר בירושלים ובית החרושת היהודי שטיינברג במוצא (הבית האדום המפורסם). שניהם פסקו לייצר בשנים 1938 ו 1948 בהתאמה ולמעשה לאחר מלחמת השחרור לא  היה ייצור של רעפי חרס.  במקומם ייצרו בארץ רעפי בטון באיכות נמוכה בהרבה. לכן  היה צורך לקחת רעפים טובים מכל מקום אפשרי.  ואכן מייקי וייל זוכר כיצד לקחו רעפים  טובים מאיגזים שהיה כפר עשיר  יחסית והיו בו מספר בתים  עם גגות רעפים. הוא זוכר כיצד ארנה לב עומד על  גג בית באיגזים וזורק את  הרעפים ליענקל צולמן שתופס אותם ומסדר במשאית, ושהניחו רעפי מרסי על הכיתה שבה ישנו התלתון היום.  בית אבן עליו בברור עדיין יש רעפי מרסיי הוא בית האבן  שמעל חדר האוכל. הינה תמונה:

רעפי מרסיי בבית האבן שמעל חדר האוכל (מספרת ג'נט)

גם  על מבנה הסנדלרייה נותרו עדיין רעפי מרסי, הינה כך:

סיכום רעפים: לאחר מלחמת השחרור אכן נלקחו  רעפי חרס מבתים נטושים בכפרים בסביבה, וזאת בגלל איכותם העדיפה בהרבה על רעפי בטון ומאחר שהופסק ייצור רעפי חרס בארץ וגם לא היה ניתן לייבא באותה תקופה כי למדינה שזה עתה קמה לא היה  מספיק מטבע חוץ.

סיכום כללי: בניגוד לשמועות האבנים המסותתות לבניית בתי האבן ניקנו ממחצבות, אבל רעפי החרס המשובחים רעפי מרסיי, אכן נלקחו מבתים נטושים.

הקדשה: הכתבה מוקדשת לזכרה של אמירה סלע ז"ל שמראה הקיבוץ היה  כל כך חשוב לה, ובעקבות שאלתה שהועברה אלי ע"י אילנה רכס ביצעתי את המחקר הקטן הזה.

מקורות:

ארכיון מעין צבי ההולך ומשתפר וגם עולה לרשת.