סיפורי מצבות - עזרא עפגין ז"ל

 בבית הקברות שבזכרון יעקב, ממש בצמוד לבניין הטהרה מצידו המערבי ישנן 3 מצבות לזכר מתים/ נופלים שמקום קבורתם לא נודע:

מצבה לזכר אהרון אהרונסון 

האחת, לזכר אהרון אהרונסון שצלל בתאונת מטוס לתעלת להמנש כאשר טס מפריז ללונדון במסגרת פעילותו בתנועה הציונית. 

יש אמנם חובבי סיפורי קונספירציה החושדים שתאונת המטוס הייתה "מיסתורית" וחשודה, אך אני לא מאמין בכך.

מצבת זיכרון ליוסף אידלשטיין  שנפל במלחמת השחרור בקרב טירה בשרון

אבל את עיני תפסה דווקא מצבה שלישית, המנוסחת בצורה מיוחדת ומיסתורית משהו:

מצבה לזכר עזרא עפגין שנפל בשליחות ביטחונית במלחמת השיחרור

מעצם הוספת כינויו "חורין" ברור שזה כינוי שניתן בתקופת המנדט ללוחמים בשורות המחתרות - הפלמ"ח, אצ"ל ולח"י. אך מה היא אותה שליחות בטחונית מסתורית?

חיפוש ראשון, באתרי הפלמ"ח וצה"ל העלה פרטים ביוגרפיים מעניינים: הבחור נולד באריתראה, גדל בזכרון ובשפייה, הצטרף לפלמ"ח ולמחלקה הערבית וכשהשתחרר גר בקיבוץ אפיקים שם היה אהוד מאד.

באתר יזכור של צה"ל מופיעים רמזים לפעילותו במלחמת השחרור: "בפרוץ מלחמת-העצמאות יצא שוב לפעול - לחיפה, בה שררה מתיחות רבה והוא היה פעיל בעיקר ברחוב השומר, שעל גבול השכונה הערבית בחיפה. עזרא השתתף בפעולות נועזות ומיוחדות ליחיד או לשני אנשים, לכל היותר. משהוטל עליו תפקיד - ביצע אותו במלואו והיה אחר-כך גם אחד מעמודי-התווך בתחום פעולתו. בעל עיניים שחורות ועמומות. סיפוריו. ששפעו פיקחות, הומור ודמיון, משכו את לב שומעיו. היה חובב מוסיקה וציור. היתה בדמותו מזיגה של "הנער משפיה" ההולך אחרי הצאן, יושב במורדות הירדן ומחלל בחלילו והבחור בעל מבע-הפנים הרציני שהחיוך על שפתיו בא לרכך את הרצינות הקשה, שאסור היה עליו להבליטה יתר-על-המידה. בעלילותיו עלתה המציאות על כל דמיון. "...לכשיסופר - לא ייאמן", סח פעם לידידה, "איש לא יאמין, אבל אמת היא - -". נפל בפעולה מיוחדת ביום י"ז באב תש"ח (22.8.1948). לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן.

ובאותו מקום כותב בן דודו: " דודי היקר אח גדול לאמי שלא הספקתי להכיר, בילדותי אמי האמינה שהוא עדין בארץ ערבית תחת זהות בדויה, עזרא וחברו דויד נתפסו מאחורי קווי המצרים עונו קשות ולבסוף עמדו באומץ עיניים פתוחות מול כיתת היורים, מקום קבורתם לא נודע כפי שמשימתם לא ברורה עד עצם היום הזה.

עזרא עפגין ז"ל

כאן יש רמז עבה - הוא וחברו נתפסו מאחורי קווי המצרים בשליחות עלומה ובמשימה לא ברורה.  מסקרן לדעת מה הייתה אותה משימה שעדיין, אחרי 74 שנה עדיין יש צורך להסתירה ?

אתר הפלמ"ח מוסיף כמה פרטים:

נפל בפעולה מיוחדת ביום י"ז במנחם-אב תש"ח (22.8.1948). הוא הוחדר אל מעבר לקווי האויב, בכפרים שגובלים ברצועת עזה, לפעולות סיור ומודיעין. נתפס והוטחה נגדו העלילה, כי נשלח להרעיל את בארות המים של הצבא המצרי, יחד עם דוד מזרחי חבירו למשימה. יחד עם דוד הוצא להורג בעזה. לאחר מותו הוענק לו תואר "סגן".

כלומר מדובר לכאורה בעלילה של הרעלת בארות באזור עזה. אז מה הסיפור המסתורי?

באתר יחידת איתור הנעדרים של צה"ל - אית"ן - מגלה עוד טפח:

מתוך אתר "איתן"

לפני כשנתיים התפרסם בעיתון הארץ (כמובן...) במדור לספרות (!) מעין תחקיר שנכתב על ידי היסטוריון מוערך מאד, חתן פרס ישראל  פרופסור בנימין זאב קידר ובו שני סיפורים: האחד הוא כנראה הסיפור האמתי והשני הוא סיפור ההסתרה רבת השנים על ידי הצנזורה של משרד הביטחון - המלמ"ב.

אז מה הסיפור (ככל הנראה...)?

 מיד לאחר הכרזת המדינה ב 14.5.1948 החלה פלישת מדינות ערב לארץ ישראל. הצבא המצרי התרכז בעיר עזה והחל לנוע לכיוון יבנה / תל אביב. כבר בחודשים לפני כן, ככל שהתבהרה האפשרות שמלחמת האזרחים שבינינו לבין הערבים הפלשתינים תהפוך למלחמה כוללת עם מדינות ערב, יזם בן גוריון את הקמת חיל המדע שעליו היה לפתח נשק לא קונבנציונלי (ולכן אסור בשימוש) כלומר אטומי, ביולוגי וכימי. ברור שהנשק הפשוט והזמין ביותר לפיתוח הוא נשק ביולוגי. למשל חיידקי מחלות כמו טיפוס ודיזנטריה. על שני לוחמי פלמ"ח מאנשי המחלקה הערבית לשעבר, עזרא עפגין ודוד מזרחי הוטלה המשימה ל"הסתערב" ולהחדיר חיידקי טיפוס, שהוסתרו בתחתית כפולה של מימיותיהם, למערכת אספקת המים של הצבא המצרי. הם  נתפסו על ידי המצרים בטרם הספיקו לבצע את משימתם, נחקרו והודו ולאחר שנחקרו, הודו ונשפטו למוות, הוצאו להורג בעזה בתלייה.

והינה ממש לפני כמה ימים התפרסם עדכון בנושא המסתורי של הפרופסורים בנימין קידר ובני מוריס. לדבריהם אכן הטיל בן גוריון בחודש מרץ 1948 שהיה אחד החודשים הקשים במלחמה, ובמסגרת ההכנות לקראת פלישת מדינות ערב הקרובה להגיע, לפתח אמצעי לחימה גם לא קונבנציונליים שהפשוט ביותר בהם הוא הביולוגי. הרי חיידקי טיפוס ודיזנטריה מצויים תמיד וקל להרבות אותם. המטרה הייתה לעצור פעילות צבאית של הערבים על ידי הרעלת מקורות מים שיגרמו למחלות ונטרול הצבא הלוחם בנו. ריכוז הנושא הוטל על יוחנן רטנר, ומשה דיין היה השליח שהעביר את החיידקים לכוחות שעליהם הוטלה המשימה. שם המבצע היה "שלח לחמך", והליווי המדעי על האחים קצ'לסקי = קציר אהרון ואפרים שהיה אח"כ נשיא המדינה.

פעולה כזו ניתנת להבנה באותם ימים קשים מאד, כאשר טרם הגיעו משלוחי הנשק מצ'כוסלובקיה וכאשר הצבא המצרי תוקף את קיבוץ יד מרדכי בדרכו לעבר יבנה ותל אביב וכן מאשקלון לכיוון רמת רחל וירושלים. ניסיונות הרעלה דומה ממש באותם הימים היה בעיר עכו של הוחדרו חיידקי טיפוס לאמת המים העותמנית ממעיינות כברי לעכו, ופגעה שם גם בחיילים בריטים שכשבעים מהם חלו בטיפוס ונשלחו להבראה במצריים. 

מקורות:

כתבות בנושא במרשתת ובאתר "הארץ"

תמונות בזכרון - על ידי ותמונות מהמרשתת