איך מוציאים זהב מהביצות?

 מה כונה הזהב הלבן? בימינו כניראה זה סם ההרואין. לפני חמישים שנה כינינו את הכותנה "הזהב הלבן" ומי היה הראשון שהשתמש? הצלבנים שכינו כך את הסוכר . ומדוע? הצלבנים  בבואם מאירופה גילו כאן את גידול קנה הסוכר. הם פיתחו את השוק  האירופי למוצר הסוכר כמוצר רפואי מאריך חיים. הינה סרטון שהכנתי בעזרת ג'מיני של גוגל:

מסתבר שגם כאן בשדות קיבוצנו מעין צבי גידלו הצלבנים סוכר. מדוע דווקא כאן? גידול קנה סוכר מותנה בקרקע לחה או רטובה וצורך הרבה מים גם לגידול וגם לזיקוק. לכן גידלו אותו לכל אורך  בקעת הירדן ועמק הירדן, ובאזור מישור החוף למעשה מאצלנו וצפונה בואכה אזור עכו ובהמשך צור וצידון. יש לזכור שבזמן ממלכת הצלבנים השנייה במאה ה13 השלטון הצלבני הצטמצם  לאזור  החוף הצפוני בלבד. 

ומה מכל זה נמצא כאן בשדות מעין צבי?

ראשית היו כאן מי תהום גבוהים וביצות קלות הנוצרות על ידי הצפות עונתיות וזה בסיס מערכת השקייה בתעלות לשדות קני הסוכר.וכך גידלו קני סוכר כפי הניראה בכל המרחב שבין הכרמל לים (למעט אגם הכברה- תמסח). אך כמו כל גידול תעשייתי לא מספיק לגדל אותו אלא גם יש צורך להקים בית חרושת לעיבוד הקנים להפקת הסוכר. את בית החרושת הם הקימו במרכז השטח, בחרבת טפת או מזרעה. בחפירות במקום בשנות השישים נמצא שם כלי סוכר שלם ששימש לזיקוק הסוכר הלבן  מהמולסה. הינה כך:

כלי לזיקוק סוכר

ומאחר שחורבת טפת נימצאת בדיוק במחלף זכרון הצפוי להתרחב אנו מחכים  לחפירת  הצלה של רשות העתיקות כדי לחקור את המקום.

תהליך הייצור: תהליך הייצור כולל שני שלבים עיקריים: שלב ריסוק וסחיטה, ושלב הזיקוק. שלב הריסוק והסחיטה בוצעו בתחילה במקום כמו בית בד לשמן מזיתים, ובאותו מקום גם  שלב  הזיקוק שבו את הנוזל הגולמי היו מרתיחים בסירי נחושת ויוצקים לתוך המשפך העליון. השאריות היו מטפטפות לחלק התחתון ובחרוט העליון היה מתגבש חרוט הסוכר. לדעתי בחורבת טפת היה מפעל  ייצור שכלל את כל מרכיבי עיבוד התוצרת: ריסוק, סחיטה (בדיוק כמו בבית בד להפקת שמן זית) ואחר כך חימום זיקוק והתוצרת גמורה לשיווק. הינה תהליך  הייצור:

אבל כפי שנאמר בסרטון הצלבנים שיכללו מאד  את תהליך הייצור בכך שהם עשו את פעולת הריסוק באמצעות כח המים במקום על ידי בהמות או בני אדם. והיכן יש באזורנו מקור מים עם זרם קבוע? בסכר הצפוני של אגם כברה הביזנטי. הייתה שם טחנת קמח ביזנטית שאני משער שהפכה להיות טחנת ריסוק סוכר, ובהמשך המים זרמו ממנה לטחנה נוספת היא אתר הדייג שלנו. ו כלומר הצלבנים העבירו את פעולת  הריסוק והסחיטה לטחנות הקמח הביזנטיות המוזנחות כדי להגדיל את תפוקת ייצור  הסוכר.

 ועוד דבר: מרגע קציר הקנה הסוכר מתחיל לתסוס, כמו בהפקת יין ולכן את תהליך העיבוד והזיקוק יש  לעשות מהר. לכן הוקמו שני גשרונים על הוואדיות שמפרידים בין טחנות הריסוק לבין מפעל הזיקוק בחורבת טפת..

הינה כך זה ניראה במפה:

תעשיית הסוכר הצלבנית על רקע מפת הPEF  1872: המפעל בח' טפת, שני גישרונים  ושתי טחנות ריסוק

כניראה השימוש בכח המים ממאגר  כברה נעשה כהרחבת הייצור מהמפעל הקיים בח' טפת ולכן  הוקמו  שני הגשרונים כדי לאפשר העברת נוזל הסוכר שניסחט בעגלות ומהר להמשך זיקוק  במפעל.

ומה ממכל  זה נישאר היום?

א. חדרי ההסקה בח' טפת:

ב. טחנות ריסוק סוכר:

ג. הגשרים על נחל דליה

ועוד בנושא הגשרים: רוחב הגשר הקיים כמטר וחצי. זה מתאים לעגלה רתומה לסוס אחד ובכאלה השתמשו הצלבנים. גשרונים כאלה היו מקובלים באירופה. הינה דוגמא לגשרון חקלאי שמצאתי על צלחת אצלי בבית:

גישרון "אירופאי" והובלה בעגלה

וכך הוכח שאכן הייתה פעם בשדותינו תעשיית סוכר מפותחת, ומן הביצות הופק "זהב לבן"

מקורות: בעיקר ספרה של ענת פלד "סוכר בממלכת ירושלים" יד בן צבי 2009