היכן זרם הדיפלה?

 היום אנו יודעים כולנו את מהלך נחל דליה או הדיפלה (= נחל ההרדופים): קוו ישר שמתחיל בקרבת  פרדיס (תחנת הדלק על כביש 67) עד שעובר את רכס הכורכר, עובר את הגישרון העותמני / רומי הקטן, ובעין טפת (מכון דיפלה1 ועכשיו הסכר והמשאבות למאגרים),  ומתחבר לסעיף היוצא משמורת דיפלה דרום / ביצת נחל דליה  (בריכה 18) ונישפך לים צפונה בשמורת שפך נחל דליה. הינה כך במפה:

מפת אזור הדיפלה היום. הנחל עתצו מודגש בצבע תכלת

אך מסתבר שלא תמיד הנחל זרם כך. בעיקר באזור בו היה עליו לחצות את רכס הכורכר באזור של מחלף זיכרון יעקב ועד עין טפת.ואם כך, מתי ומי גרם לשינוי?

ראשית ננסה לבדוק מה הוא המצב הטבעי? כידוע כל הנחלים תמיד זורמים למקום הנמוך יותר ושקל לזרום בו יותר. אז מהו המקום הנמוך ביותר בסביבה? אמנם מפות מלפני אלפי שנים אין לנו, אך יש דרך עקיפה:  לקראת ייבוש ביצות כברה ערך מהנדס הניקוז של פיק"א, קרון, מדידות מקיפות ומצא שהמקום הנמוך ביותר אליו אפשר לנקז את שטחי כברה הינו דווקא נחל הדיפלה המקורי, במקום בו מתנוסס היום גשר מעין צבי מעל כביש 2. לכן הוא תיכנן את ניקוז הכברה שמצפון לנחל התנינים ולמעיינות התמסח  צפונה לדיפלה. 

מפת מדידה לניקוז הכבארה של פיק"א 1927

מדידות גבהים אמנם עכשוויות של גובה קרקעית מאגר המים שבנתה מעיין צבי ונמצא מצפון מזרח למעבר או לגשר מעין צבי מסומנות בעיגולים אדומים על מפת המצב העכשווי שלעיל, והן נעות בין 7-10 מטר, כאשר שמדדה פיק" בנקודת המעבר הוא פחות מ-4 מטר. לכן ניתן להניח שהמקום הנמוך ביותר שממזרח לרכס הכורכר הוא אזור גשר מעין צבי. אליו התנקזו שיטפונות ואדי דליה. מאחר ושיפוע הזרימה של נחל דליה קטן מאד בהחלט ייתכן שהמים פשוט הציפו את האזור שממזרח לרכס הכורכר, רכס מגדים ויצרו ביצות עונתיות, ולא הייתה להם אפשרות לעבור את רכס הכורכר ולהגיע לים ללא עזרת האדם.

בזמנים קדומים מאד, אולי על ידי הפיניקים (תקופת מלכי יהודה וישראל) נעשו מספר פריצות ברכס הכורכר באזור חוף הכרמל, ורק עבור הוואדיות העיקריים: נחל אורן ליד עתלית, נחל מערות ליד צרופה ושתי תעלות ניקוז באזורנו: האחת עבור נחל דליה במקום בו עובר היום, אזור מחלף זכרון, והשנייה נחפרה בדיוק בו עומד היום גשר מעין צבי מעל כביש 2, במקום בו זורם היום הדיפלה/ התעלה האנגלית (שנחפרה כזכור על ידי פיק"א). מטרת הניקוזים האלה כפי הנראה הייתה להרחיב את שטחי החקלאות במרזבה שבין הכרמל לרכס הכורכר.

על שתי תעלות ניקוז אלה שבשטחנו  גישרו בתקופה הביזנטית כדי להעביר את אמת המים הדרומית לכיוון נמל דור (לפי מחקרו של יהודה פלג ז"ל).

לסיכום עד כאן הרי המצב הטבעי בכל חוף הכרמל שמימי הנחלים שזורמים מהכרמל מערבה נעצרים ברכס הכורכר, ובתקופה קדומה מאד נחפרו תעלות ניקוז דרך רכס הכורכר וממנו לים.

אך זו איננה התמונה אותה אנו מקבלים מהמפות:

את המפה הטובה הראשונה הכינו מודדי צבא נפוליאון במסעו 1799. מפת ז'קוטן:

מפת ז'קוטן - מסע נפוליאון 1799 

לפי מפת ז'קוטן נחל דליה זרם הרחק דרומה לאורך צד מזרח של גבעות הכורכר וחצה את הגבעות במרווח בו נמצא היום גשר מעין צבי מעל כביש 2, בקירבת אתר הדייג.

 

עברו 70 שנה בין המפה של מסע נפוליאון עד למפה הנוספת, מפת הקרן לחקירת ארץ ישראל הבריטית, ה P.E.F.שנמדדה באזורנו בשנת 1873.  הינה מפת הקרן הבריטית מ 1873:

מפת הקרן הבריטית 1875 

שימו לב נחל דליה המסומן, בצדק, כוואדי, כנחל אכזב, שאין בו זרימה קבועה (ואדי דיפלה) ממשיך דרומה ממזרח לרכס הכורכר עד המפגש עם הואדי הדרומי ליד הגשר הדרומי ואין חיבור בין נחל דליה והגשר הצפוני לבין הנחל האיתן (נהר דיפלה) המתחיל ממש קרוב בעין טפת, חיבור הקיים היום!

מה קרה? כניראה שלאחר התקופה הביזנטית או הצלבנית הוזנח האזור מאד, הנקזים לא טופלו ולכן נסתם הנקז הצפוני. עובדה היא שמסומנת דרך העוברת בצמוד לעין טפת ולא נזקקת לשום גשר כי אין שם ואדי!

בשנת 1882 נוסדת זכרון ופקידות הברון הופכת להיות גורם הפיתוח המרכזי באזורנו. הם מקימים ישובי בת כמו שפייה, בת שלמה, עתלית, ואת המרכז בטנטורה, סוללים דרכים וכמובן מפתחים חקלאות, למשל הפרדס בנזלה. והינה חוויותיו של אליהו שייד מנהל פעילות פקידי הברון רוטשילד בארץ על מה שקרה לו כאשר בליל חורף נחל דליה שטף והציף:

תאור נסיעה מחיפה לזכרון - אליהו שייד מנהל פעולות הברון רוטשילד

כלומר לאחר שהוא והאגרונום דיגור כמעט טבעו הם דאגו לנקות את הנחל הסתום וכניראה שהם, פקידי הברון, חיברו מחדש את נחל דליה אל עין טפת כפי שזה היום!

ב 1914 פורצת מלחמת העולם הראשונה ולקראת סופה מתנהלים קרבות בין הטורקים והגרמנים לבין הצבא האנגלי המגיע מדרום.שני הצבאות מכינים עידכון של מפת הקרן הבריטית, בעיקר כדי לכוון את התותחים שיש לכל צד.

הינה מפה גרמנית מאמצע 1918:

מפה גרמנית 1918 - מסומנים שני ערוצי זרימה אפשריים מחירבת מזרעה (ח' טפת) ודרומה

לפי מפה זו לנחל דליה/הדיפלה יש שני ערוצי זרימה אפשריים: הישן דרומה לעבר המעבר של גבעות הכורכר ליד אתר הדייג של היום, והמחודש, החדש על בסיס עתיק, חוצה ישר מערבה ועובר מתחת לגשר הקיים עד היום(ומסומן) ומתחבר לערוץ הנחל האיתן.

בסוף שנת 1918 כובשים הבריטים את הארץ ומיד ב 1919 סוללים את מסילת הרכבת מצרים - חיפה.  המפה הבאה משורטטת על ידי הבריטים כעבור כ-10 שנים, ב 1927 ובה מושלם שינוי נתיב הזרימהשחוצה את רכס הכורכר. הינה כך:

מפת 1927 - מצב הנחל לא השתנה עד היום. קו תכלת מרוסק מסמן את יישור קו הזרימה שנעשה ע"י הבריטים והקו המרוסק האדום מציין את נתיב הזרימה של הואדי בתקופות בהן לא היה מעבר של רכס הכורכר

לפי המפה נתיב הזרימה של נחל דליה שהיה ממזרח לרכס הכורכר נעלם והנחל זורם (כאשר הוא זורם בכלל) מערבה ומתחבר לנחל האיתן בעין טפת (כאן עיון א דיפלה).

הקו המרוסק הכחול שהוספתי מסמן את תוואי הוואדי היום, כפי שנחפר על ידי הבריטים בשנות הארבעים.הקו המרוסק האדום מסמן את תוואי הואדי הקדום = לפני הפניקים וביתקופות המוסלמיות, כאשר התעלה המלאכותית דרך גבעת הכורכר לא הייתה או ניסתמה.

לסיכום: בימים קדומים היו השטפונות בואדי דליה נתקלים ברכס הכורכר, ומציפים בהתאם לשיפוע הקרקעי דרומה עד למקום הנמוך שנמצא היום באזור גשר מעין צבי. מהתקופה הרומית ביזנטית עבר הערוץ האכזב של נחל דליה בעזרת תעלה שנחצבה ברכס הכורכר מערבה והתחבר לערוץ האיתן במעיינות עין טפת.  בזמן כלשהו  כניראה בתקופה המוסלמית המוקדמת או המאוחרת  ניסתם הערוץ ממזרח לעין טפת ואז זרם הואדי דרומה שוב בערוצו המקורי ביותר עוד מלפני התקופה הרומית.  מצד מזרח לרכס הכורכר.  ובשלב האחרון נפתחה מחדש תעלת הניקוז העתיקה, כניראה על ידי פקידות הברון רוטשילד,  ואיפשרה למי שיטפונות ואדי דליה להתחבר בעין טפת ל"נהר הדיפלה".

ברשומה הבאה ננסה להבין מי בנה את הגשרים על תעלות הניקוז המלאכותיות, שהנה אחד מהם, האחרון שנותר:

הגשר העותמני ששרד על ואדי דליה 

מקורות:

מפת פיק"א של תכנית ייבוש כבארה - הארכיון הציוני

כל השאר - מהמרשתת



תגובות

  1. יפה מאד גבי!
    בתור ילדים הלכנו לטיולים לשטח הבריכות והגננות והמטפלות קראו לגשר 'הגשר הרומי'...

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון, אדון בזה בכתבה הבאה. תעלת הניקוז מהתקופה הרומית או קדומה יותר. מעליה בתקופה הביזנטית ניבנתה אמת המים הדרומית לדור. זו נהרסה. התעלה נסתמה ושוב נוקתה מחדש להערכתי על ידי פקידות הברון, ועליה נבנה הגשר מחדש בתקופה העותמנית המאוחרת מאד. על ידי מי? זה בכתבה הבאה...

      מחק
  2. כרגיל, נהניתי מהמידע הרב שאתה מפרסם. כה לחי. יכול להיות מצב שבהיסטוריה של נחל דליה ושאר הואדיות היורדות מהכרמל היו שיטפונות גדולים שהוליכו מים עד ביצות כברה? הרי רכס הכורכר חסם כול יציאה לים ואולי המים זרמו לים דרך נחל תנינים.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא. למעשה בחוף הכרמל ישנם רק שלשה ואדיות גדולים - ואדי אורן ליד עתלית, ואדי מערות ליד עין כרמל וואדי דליה שלנו. הם אכן נחסמו כולם על יד רכס הכורכר וגרמו לשלוליות חורף ולכן בזמן קדמון מאד לשלושתם נחפרו תעלות ניקוז למעבר דרך הרכס. נחל דליה זרם כפי שכתבתי למקום הנמוך ביותר בשטח שזה היום מול העדר, בריכה 24 נדמה לי. גם מימי מעיינות התמסח נוקזו לכיוון זה, כלומר צפונה, עד שהוקם הסכר הצפוני הביזנטי. מעיינות הכברה עצמם, כמו גם מעיינות הדיפלה - בריכה 18, הם מעיינות מאקוות ירקון תנינים העמוקה ולא אקוות החוף. היום מעגן מיכאל שואבת את מי אקוות ירקון תנינים (שהם מליחים בגלל מעבר בשכבת מלח) ומתפילה אותם. נשאלת השאלה אם גם נחל התנינים שהוא נחל איתן, זרם פעם לכיוון הדיפלה ורק הקדמונים פתחו לו פתח בין מעגן מיכאל לג'יסר או שהיה שם פירצה טבעית. לא יודע...

      מחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מנהרת היין הסודית

משטרת זיכרון

בלדה על מעיין וים או איך הגיעו מימי מעיין מבקעת הנדיב לשפך הדיפלה ולים