בעליבתים - בתי אפנדים ובעלי אחוזות באזורנו

באזורנו פזורים לא מעט בתי אפנדים שבהם או לידם התיישבו ראשוני העליה הראשונה. מי היו אותם אפנדים ומה חשיבותם בתולדות ההתיישבות?

הכל מתחל ב 1858.הסולטן הטורקי מרגיש שממלכתו מפגרת אחרי העולם המערבי ויוצא ביוזמת התחדשות, בעיקר חוק הקרקעות  שמטרתו לחדש את רישום הקרקעות בממלכה ואגב כך להטיל מס רכוש לטובת הסולטן (בנוסף למיסי הכנסה שוטפים בדמות מעשר - 1/8 (12.5%) מהיבול החקלאי. לפי החוק החדש כפר שאינו יכול להוכיח שהוא קיים לפחות 300 שנה, על תושביו לשלם מס רכוש מופחת, אחרת קרקעות הכפר יוצאו למכירה פומבית.  כפרים רבים באזורנו היו דלי אוכלוסיה ונטושים למחצה ולכן הוטל עליהם המס. הכפריים לא רצו לשלם את המס ישירות גם בגלל שפחדו שרישום הקרקע על שמם יביא לגיוס בניהם לצבא העותמני. לעזרתם באים בעלי הון עירונים שמבחינים ב"התעוררות" ארץ הקודש ובאפשרויות הנדל"ניות הנפתחות, ורוכשים את הקרקעות עליהם נמצאים אותם כפרים. מבחינת הכפריים שמם לא נכתב ברישום הקרקעות, והם משלמים עכשיו את המיסים לבעל הקרקע והוא מצידו מעביר מיסים לשלטון וגם כמובן שומר נתחים לעצמו, וכך כולם מרוויחים קצת. בצורה זו לכל כפר יש אדון שבונה לעצמו אחוזה בשטח האחוזה וממנה הוא מפקח על האריסים. זה סוג של פיאודליזם. 

הינה כמה דוגמות:

1. חוות זרעוניה: חוות זרעוניה היא מבנה גדול בצידה המערבי של בנימינה. בשנת 1860 הטורקים מביאים מתיישבים מוסלמים מבוסניה והקווקז ונותנים להם אדמות לעיבוד באזור קיסריה (בוסנים) ופרדס חנה - גרנות - צ'רקסים..  אחד הבוסנים מקיסריה בשם צאדק פשה הופך לבעל אדמות גדול באזור בנימינה. הוא בונה את חוות זרעוניה - המבנה הגדול שבתמונה, ובונה לידה באר אנטיליה. בהמשך עוברת הבעלות על שטחי הקרקע לאדם בשם פאוזי בק ממנו יק"א קונה את האדמות בשנת 1914  והחווה משמשת את יק"א למגורי עובדים, לקבוצות פועלים להתיישבות  ולחוות ניסיונות. היום כל המבנה הגדול בבעלות משפחת מוזס (ידיעות אחרונות) ששיפצו הן את המבנה והן את הבאר. בבאר ניתן לבקר.
אז:

והיום

חוות זרעוניה רחוב השיבולים 1 בנימינה

בדרך כלל מבנה גדול כזה כלל חצר וקומת קרקע עבור הפועלים והבהמות ובקומה השניה דירת מגורים לבעל האחוזה

והינה באר אנטיליה משופצת הצמודה בחאן זרעוניה. אנטיליה אלה כדים שהתמלאו מים בתוך הבאר שנשפכו לבריכת אגירה מלמעל. זאת הייתה משאבה בטרם הובאו משאבות מודרניות ומנועים לארץ.

מנגנון שאיבת המים מבאר האנטיליה בחוות זרעוניה בבנימינה

2. חוות פוזי בק - בית חנניה - בית חנניה הוקמה ב 1950 אבל המכולת שבה הוקמה בתחילת המאה. איך ייתכן? בוסני בשם פאוזי בק (זה שרכש את חוות זרעוניה לעיל) הקים בית חווה  די גדול. המבנה היה בעל קומה אחת בצורת האות ח.  שטחי החווה ניקנו על ידי יק"א. ועל האדמות האלה הוקם מושב בית חנניה, כשאר החווה משמשת מרכז למושב עד היום.

בית חנניה ביום היווסדה כשברקע החווה של פוזי בק ובהמשך של פיק"א

המכולת של בית חנניה - לשעבר החווה של פוזי בק

3. החאן של חדרה: חאן חדרה כלל אינו חאן (תחנת דרכים).  מבנה הכורכר המרשים, היה במקורו בית חווה חקלאית עות'מאני מאמצע המאה הי"ט. המבנה נרכש בשנת תרנ"א 1891, יחד עם 30,000 דונם אדמות חדרה, מהאפנדי החיפאי סלים חורי, על  ידי  נציגי ארבע אגודות מיישבות ממזרח אירופה: קובנה, ריגה, וילנה ו"אגודת היחידים". המבנה הגדול שימש את מתיישבי חדרה מספר שנים עד בניית בתיהם.  במרכז המתחם נבנה בית כנסת. היום מוזיאון לתולדות חדרה.

ה"חאן" בחדרה שבמרכזו בית הכנסת

4. חאן הבורג' בדרום בנימינה: גם הבורג' ניבנה כחווה חקלאית על ידי בעל האדמות האפנדי הנוצרי מחיפה סלים חורי. כאשר הברון רוטשילד באמצעות יק"א רוכש את אדמות האזור מבנה הבורג' משמש למגורי קבוצת צעירים מזכרון יעקב, שנקראו "הבורג'אים" שדאגו לשמור על האדמות מפני פלישות.  כזכור לפי החוק העותמני אדמה שלא מעובדת 3 שנים חוזרת לבעלות המדינה (הסולטן). לפי המסופר הקיסר הגרמני ווילהלם השני ואשתו אוגוסטה ויקטוריה וכל פמלייתם לנו כאן לילה אחד בדרכם מחיפה ליפו ב 1898. ולכן במידה מסויימת זה היה גם חאן (מלון דרכים). לאחר בנייתה מחדש של קיסריה בסוף המאה ה-19 עברה הדרך מקיסריה מזרחה לדרך "הים" מיפו לצפון הארץ והחאן שוכן לצידה.

הבורג' - בנימינה (התמונה מתוך אתר הבורג')

5. שוני -  חוות שוני הוקמה על ידי סלים חורי בסוף המאה ה-19 וניבנתה על גבי התאטרון הרומי העתיק. המקום היה ניקרא בימי המשנה כפר שומי והרומאים קראו לו מיומאס - מקום המים. ואכן שם היה מעיין - ראש המעיין - שממנו החל השלב הראשון של האקוודוקט לקיסריה. החווה וכמובן אדמותיה שבעמק שמולה נרכשו על ידי הבארון וחולקו למתיישבי בנימינה לאחר הקמתה.  החווה הוסיפה לשמש גם כמקום שהיה לפועלים עד עליה להתיישבות, וכמקום אימונים של אנשי אצ"ל. מכאן, למשל, יצאו לפריצת כלא עכו. לכן גם האתר משמש היום כאתר זיכרון לאצ"ל, פרט להיותו מקום למופעי קיץ המתופעל על ידי קק"ל

חצר שוני של פעם 

שוני - בעת סלילת הדרך מזכרון לבנימינה. שימו לב לקומה העליונה - הדירה עם שלש קשתות (סיגנון בניה המכונה "ליוואן") ואופייני לסוף המאה ה-19 עבור בעל האחוזה בעוד שהפועלים והבהמות הם בקומה התחתונה ובחצר שלה. 

שוני היום

6. אום אל עלק - גם באום אל עלק (היום חלק מרמת הנדיב) נבנתה חווה על ידי רוכש האדמה - סלים חורי. אמנם סלים חורי היה ערבי נוצרי מחיפה, אך מאחר שהאריסים היו כמובן מוסלמים הוא בנה עבורם ליד החווה מסגד ששרידיו נישמרים עד היום. האבנים לבניית החווה נלקחו מהארמון החשמונאי הגדול שנמצא בקירבת מקום. לאחר שהברון רכש את השטח, התיישבו במקום כמה קבוצות פועלים מאנשי העלייה השלישית שקיבלו עבודה אצל פיק"א בייבוש הביצה שמול שוני. שנים אחר כך, ב 1939 העלתה פיק"א למקום סמוך, לתל צור, ישוב במסגרת חומה ומגדל של יוצאי אצ"ל כאשר הדוחף להקמת היישוב היה אביגדור מירקין שאיפשר והוביל להקמת מעין צבי בנזלה כמה חודשים לפני כן. לדברי חיליק לייטנר החווה נהרסה ברובה על ידי פיק"א כדי לסלק מהמקום את האריסים. ועבורם בנתה פיק"א יישוב קטן בקירבת מקום ממזרח הנקרא חירבת רזזוה או חורבת צורים. ובגלל מיוחדותה נייחד לה רשומה אחרת.

חוות אום על עלק ליד רמת הנדיב

חורבות אום אל עלק היום

7. זמרין - זכרון יעקב

כאן יש מקרה מיוחד ושונה: קונסול צרפת בחיפה, פרנסיס ז'רמן, רוכש את שטחי הכפר זמארין בסביבות 1879 ומוכר אותה לעולי רומניה כבר ב-1882, אחרי 3 שנים, ולהערכת איש הקרקעות של פיק"א, יצחק שכטר, הוא הרוויח פי 10 באותם 3 שנים על השקעתו או במילים חריפות - הוא עבד על העולים החדשים. מדוע? א. כי רוב שטחי זמארין הם על ההר ולכן ברובם טרשים ואינם ניתנים לעיבוד (על ידי מחרשת העץ הערבית). כלומר מכר לזיכרונים שטח גדול שבו מעט מאד שטחי עיבוד חקלאי.  ב. הוא לא אמר לרוכשים התמימים שלמעשה כל שטחי הטרשים אם אינם ניתנים לעיבוד הם הופכים להיות חזרה רכוש המדינה (לדעתי זה בדיוק הסעיף שעליו מבוססת כל ההתיישבות הישראלית בגדה המערבית - יהודה ושומרון). בכל מיקרה הוא בנה גם כן בית חווה בזמארין, עבור הפועלים,  אך בסגנון שונה מאד משאר החוות. הינה זה היה נראה כך:

הבית הזה דומה למבנה שהיה על באר B בנזלה. ולדעתי כניראה ניבנה על ידי הגרמנים הטמפלרים מחיפה בדגם שהיה מקובל אצלם ,הבהמות בקומת הקרקע והמשמחה בקומה העליונה כדי שיוכלו להנות מחום הגוף באירופה הקרה ובישראל החמה... וכמובן כולל גג רעפים אדומים. שימו לב לבליטה מעל החלון העליון של עליית הגג. שם היה כניראה צלב ונאמר שבכתבי המושבה שהם הורידו את ה"תועבה" מהבניין. המבנה נהרס בשנות החמישים, בטרם חוקקו את חוקי השימור, וחבל.

בית ז'רמן בזמרין. החץ מכוון ל"תועבה" - הצלב הנוצרי

בית ז'רמן היה בית הפקידות הראשון בזכרון יעקב.
לשם השוואת ארכיטקטורה - הינה תמונת באר B בנזלה:



8.  חורבת חסן - מנשייה:
כאן המאמר מבוסס פחות על ממצאים ויותר על השערות: כפי הנראה ניקנו אדמות עבור מתיישבי שפיה ובת שלמה בעמק שבו זורם נחל תות ונחל דליה גם כן ממשפחת חורי. ומאחר וכפי שראינו בכל גוש קרקעות שנקנה מהטורקים על ידי בעלי הון ניבנה בית אחוזה, נשאלת השאלה היכן בית האחוזה עבור שטחי נחל דליה? שאלתי וחיליק לייטנר הציע מבנה בשם חירבת חסן. חיפשתי ומצאתי מבנה כזה שהיה כ-3 ק"מ ממזרח לבת שלמה. הינה מפה:

חירבת חסן במפה גרמנית מ1918

בהמשך שונה שם הבנין לחירבת מנשיה - ועל פי המפה הבריטית משנות המנדט הרי צורת המבנה הייתה כמו ח, בדומה לצורת חאן חדרה לפני שניבנה במרכזו בית הכנסת. הינה זה במפה מ 1940:

חורבת מנשיה - בית חווה?

ומה נותר מהמבנה בשטח - ממש כלום. על מקומו עובר כביש ואדי ערה וסביבתו נמחקה מכל שריד.  עד כה גם לא מצאתי את תמונת המבנה או תכניתו. אולי בגלל היותו רחוק יחסית מהשטחים הניתנים לעיבוד שנרכשו עבור איכרי בת שלמה על ידי הברון רוטשילד, מיקומה לא היה אטרקטיבי לשימוש כמו שוני או חאן חדרה. אבל כחלופה, מצאתי את תמונת הבית היפה בחיפה של משפחת חורי. עסקי הנדל"ן המשפחתיים נכנסו לקשיים כשעברו לניהול הדור השני, המבנה הושכר ובמלחמת העצמאות ניזוק קשה, ובמקומו הוקם "מגדל הנביאים". 

בית חורי שהיה ברחוב חורי פינת רחוב הנביאים הדר הכרמל חיפה.  ראו את הליוואן - אותו עיצוב של שלש קשתות שהיה אופייני לבתי עשירים ערביים בסוף המאה ה19 - בדיוק כמו הקומה השנייה של המבנה בשוני.מבנה זה של 3 קשתות מאפיין גם מבנים רבים בזכרון בהם המרפסת הפונה לרחוב היא בעלת 3 קשתות

9. שפיה גם שפיה נימכרה במכירה פומבית ונירכשה על ידי ערבי בשם קטרן. ששמח מאד למכור את היישוב שהיה אז על גבעת שפיה העתיקה, לברון רוטשילד. מי שלא כל כך התלהבו מהשינוי היו האריסים שלו, שהחליטו "לשרוף את הכפר", ממש.  צעירי זיכרון  מיהרו לשפיה אך אוסף החושות שהיו במקום נישרפו ורק שרד חלקית מבנה בן שתי קומות - ביתו של האפנדי קטרן בעל הקרקע. וכך התגוררו ראשוני שפיה במבנה הזה טרם בניית בתיהם על ידי הברון. והינה תמונה מהמבנה, משנות השלושים:

מבט מ"הבית השרוף" בית האפנדי לעבר הר ההטרי ובת שלמה

10. כברה - כברה הייתה מקום מיוחד. היו בה בתים, למעשה שני כפרים משני צידי מערת כברה, ובעיקר הגשר על נחל התנינים על טחנות הקמח שעליו, מקור לרווחים נאים לבעל השטח. בעל השטח היה הסולטן הטורקי ולכן המקום מכונה ג'יפטליק.  לצורך גביית המיסים היה זכיין שהיה מכונה "מודיר אל ג'יפטליק" כלומר מנהל אזור הג'יפטליק.  וביתו היה כמובן לא בין שאר הכפריים אלא ממש בתחילת העליה לזכרון ומעין מצומת זיכרון. ביתו היה הבית בצבע לבן שבתמונת מתיישבי כברה. 

בית מנהל הג'פטליק של כברה בצבע לבן משמאל. מלפני קבוצת "כברה" עם מכונת הדיש ששכרו וטרקטור. שנות ה-20

לסיכום: באזורנו ניבנו בסוף המאה ה-19בתי חווה גדולים בהם או לידם ישבו האריסים של האפנדים שרכשו את הקרקע בשנת 1879 והלאה. בעלי ממון מהערים הגדולות - ביירות, חיפה, יפו וירושלים רכשו את אדמות הכפרים הנטושים למחצה, בעיקר ברצועת החוף, היא השרון והשומרון, הקימו עליהם בתי חווה גדולים, מהם שלטו באריסים ולמזלנו גם שמחו למכור בעיסקאות נדל"ן את הקרקע על יושביה הערבים לברון רוטשילד ולתנועה הציונית.  באזור הצפון ניקנו האדמות על ידי משפחות מבירות ודמשק כמו משפחת סורסוק (אדמות עמק יזרעאל, עמק החולה ועוד), משפחת חורי שבנתה את החוות בשוני, בחדרה, באום אל עלק ועוד.
ומה קרה עם האריסים כאשר פתאום באים בעלי קרקע מיבשת אחרת (אירופה), בני דת אחרת (יהודים) ובעלי אידאולוגיה מוזרה (גאולת הקרקע ועיבודה על ידי האיכרים היהודים עצמם)? לאן הם ילכו? מי יפצה אותם?  על זה בכתבה הבאה, וגם על זה מתנהל הסכסוך יהודים - ערבים עד היום...

מקורות

1. על משפחת חורי ובתוכה סלים חורי ראה כאן

2 תמונות ישנות - מארכיונו הבלתי נדלה של חיליק לייטנר

3. על חלק מהחוות - פרטים כלליים מהרשת, בעיקר ויקיפדיה.

4. על רכישת אדמות זמרין - יצחק שכטר "תהליך רישום הבעלות ורכישת האדמות" - מתוך ארכיון פרדס חנה - ברשת