באר נבטים או איך מוצאים מים גם באמצע המדבר

 

סיפורה של באר ציונית הולמת 

 כשהגעתי לראשונה למושב נבטים לתפקידי כמזכיר המושב עשיתי סיור בסביבה, ובנבטים הישנה (מספר ק"מ מזרחית למושב נבטים של היום)  ראיתי באר כמוה לא ראיתי עדיין: באר רחבה וגדולה בקוטר, שדפנותיה עשויות לבנים המסודרות בדיוק מופתי, עליה מבנה בטון כשחלק מהבאר בתוך המבנה וחלק בחוץ.  מוזר מאד.  כבר ראיתי הרבה בארות, החל מבארות עתיקות הקיימות לרוב בנגב, דרך בארות של סוף המאה ה 19שנחפרו בכל מקום בו ניטעו פרדסים ונזקקו לאספקת מים קבועה, בעיקר במישור החוף וגם קצת בצפון הנגב.  אבל באר כזו טרם ראיתי.

באר נבטים - מבט פנימה. עומק 65 מטר!

יום אחד הגיעו לביקור במושב נבטים שניים ממייסדי בית אשל הסמוכה לנבטים, דן בר-און, וזאב (דיבה) גרוזובינסקי.  בית אשל הייתה אחת משלושת המצפים שהוקמו בנגב ב 1943 למען אחזקת אדמות קק"ל ואדמות יהודים שנרכשו החל משנות השלושים בנגב, ובדיקת אפשרויות יישוב הנגב, ולקיום יישוב חקלאי הרי זקוקים לאספקת מים סדירה.  ואכן ב-1946 מחליטה הסוכנות על הקמת ישובים רבים בנגב, 11 נקודות יישוב, להן צריך לדאוג לספק מים. ליישובים שממערב לבאר שבע סופקו המים באמצעות צינור מיםמבארות ניר עם. אך מסיבות פוליטיות הצינור לא הגיע מזרחה מבאר שבע שם היו שני יישובים - בית אשל הוותיקה ונבטים החדשה. ולכן הוחלט לחפור עבורם באר לאספקת מים לחקלאות - גן ירק.

זאב גרוזובינסקי - ממייסדי בית אשל ומושב היוגב, ליד באר נבטים המקורית, הערבית, שנמצאת ממש צמודה לואדי נחל באר שבע.

הם סיפרו לי שהם עזרו בחפירת הבאר כפועלים עבור הסוכנות, שלצורך בניית הדפנות הביאו תבנית ללבנים מיוחדת, בעלת עקמומיות קלה מתאימה בדיוק לקוטר הבאר המתוכננת – ושבאותה תבנית הם השתמשו לעשיית לבנים לדיפון העמדות בבית אשל – מה שעזר להם להתגונן מפני פגזי הצבא המצרי במלחמה - ועוד הוסיפו שזו באר מיוחדת, שנקראה על ידם "באר שכטה"  ונבנתה על סמך בארות דומות הקיימות באיראן. הכוונה הייתה לבארות קנאת או פוגרה - בארות הנחפרות באזורים יבשים במקומות רבים בעולם. בעיקרון הם חלל ארוך לתוך הקרקע שלתוכו נכנסים מעט המים שקיימים בגוף הקרקע, באקוויפר. הינה דוגמא:

באר קנאת (פוגרה) מתוך ויקיפדיה. בארץ ישנן בארות כאלה בחמש מקומות = כולם בבקעה והערבה - בעין יהב, ליד יוטבתה, בנערן ועוד.זו היא באר אופקית במקום אנכית. הים שבגוף הקרקע חודרים לחלל הבאר וזורמים בגרויטציה למוצא הבאר. תמונה מויקיפדיה

לדבריהם בניית הבאר הושלמה כמעט לפי התכנון והחפירה נפסקה עם פרוץ מלחמת השחרור לאחר כ"ט בנובמבר 1947.

באר נבטים ומעליה מבנה בטון

ועוד הוסיף זאב שהוא גויס בשנת 1952 עת מייסדי בית אשל כבר עברו למושב "היוגב" (לאחר סיום מלחמת השחרור הובהר למתיישבי בית אשל שאין למדינה שזה עתה קמה כוונה להעביר צינור מים לכיוון יישובם שנחרב כולו בהפגזות, ובלי מים אין יישוב חקלאי, והחליטו להקים מחדש יישוב שנקרא "היוגב" בעמק יזרעאל), ועד אותו זמן כלל לא היה מבנה הבטון שעל הבאר.

עבר עוד זמן ובארכיון הציוני מצאתי תמונה תחת הכותרת המוזרה " גלריה מאספת באבן חול ע"י נבטים".

סקיצה של באר נבטים (מתוך ארכיון המדינה)

פתאום הבנתי – זו התכנית של הבאר.  ולא סתם באר חפרו כאן.  באר באבן חול הדורשת דיפון למניעת התמוטטות, ובתחתית הבאר זרועות איסוף – מעין מנהרות או ניקבות, בזוית יורדת קלה, כך שכל המים הנאספים בשתי המנהרות,  יגיעו לתחתית הבאר.  כלומר, בדומה למעיינות שיכבה הנפוצים באזורי הארץ האחרים שבהם נחפרו ניקבות כדי להגדיל את שפיעת המעיין, כאן, במקום בו אקוויפר המים דל, הדרך להגדלת תפוקת הבאר הייתה על ידי הגדלה משמעותית של שטח האיסוף. וזה גם מקור השם "שכטה" = מציצה של המים... ואכן, בארות מסוג זה קיימות באזורים יבשים בעולם, לא רק באיראן אלא אפילו אצלנו בערבה, בארות מסוג "קנת" או "פוגארה", למשל בעין יהב ובעין עברונה.

מדובר בבאר עמוקה מאד – 65 מטר ! (כמו בנין של 20 קומות) כאשר לפי התכנית היה צריך בתחתית הבאר, בעומק של 60 מטר לחפור שתי מנהרות לצדדים, כל אחת בגובה 1 מטר ובאורך 50 מטר!!! וזה בתוך אבן חול שעשויה להתפורר. (אינני מאמין שמנהרות הצד בוצעו. זו משימת התאבדות...)

 

התכנית המלאה - ה"גרמושקה" של באר נבטים (מתוך הארכיון הציוני)

ואיך ידעו היכן לחפור?  בארכיון המדינה נמצא תחילתו של הסיפור:  לקראת עליית 11 הנקודות בנגב ובתוכן נבטים מזרחית לבית אשל, במוצאי יום כיפור 1946  כאשר הוחלט שהשלוחה המזרחית שלצינור המים בנגב מקיבוץ ניר עם תסתיים בקיבוץ חצרים ולא תעבור מזרחה מבאר שבע לעבר בית אשל ונבטים, נדרשו אנשי מחלקת המים של הסוכנות למצוא פתרון לשני היישובים להשקיית שדותיהם.  כראוי לאנשי מדע הם בדקו מחקרים קודמים, את תוצאות מסע גיאולוגי בשנת 1946 ומסעם הם, בדקו את תוצאות הבארות שנחפרו על ידי קק"ל באזור, הכינו חתכים גיאולוגיים משוערים, וכך בחרו נקודה מיטבית לבאר, בקרבת קידוח באר שכבר היה בשטח.

משלחתה גיאולוגים  בוואדי מישאש - נחל באר שבע - 1946 (הארכיון הציוני)

הבאר הייתה פיילוט לבארות נוספות שחשבו לחפור במידה ויצליח. גם הועלתה מחשבה לסכור את נחל ב"ש הסמוך, במספר סכרים שיעצרו חלק מהשיטפונות, מעין איגום והחדרת מים לקרקע וכך יעשירו מאד את האקוויפר הדל שסביב הנחל. למיטב ידיעתי זה לא בוצע.

תכנית איגום והעשרת האקוויפר:

תכנית איגום מי שטפונות להעשרת האווה של נחל באר שבע לייד באר נבטים (ארכיון המדינה)

בתום המלחמה הותקנה משאבה והופעלה הבאר והינה תמונות לעדות:

לאחר המלחמה הופעלה הבאר - הינה המים זורמים לרגלי צוות ההפעלה כשברקע נבטים הישנה שלידה בית הביטחון שקיים עד היום (ארכיון המדינה)

המנוע להפעלת המשאבה שעל הבאר - באר נבטים (ארכיון המדינה)

בשנת 1953 משלימה המדינה הנחת צינור מים מבאר שבע לכורנוב (דימונה), להרחבת ההתיישבות במזרח הנגב ודרומו, צינור שעבר ליד מושב נבטים ובכך ייתר את הבאר. מושב נבטים הועבר מספר קילומטרים מערבה. הבאר נותרה עדות דוממת למפעל חלוצי. מחלף נבטים של כביש 6 עם כביש באר שבע דימונה מתוכנן בדיוק שם ואני מקווה שהמקום לא יינזק.

מקורות

1. הארכיון הציוני

2. ארכיון המדינה

3. תמונות שלי - גבי בחן