ותודה לסולטאן הטורקי...
מדוע על התנועה הציונית להגיד תודה לסולטן הטורקי או העות'מני ליתר
דיוק? ומי קבע את גבולות האדמות של גושים וחלקות ואת השמות כמו זמארין ונזלה וכברה
בהם אנו משתמשים עד היום?
 |
| בית חורי באום אל עלק - עין צור (צילום עצמי) |
לשם הבנה צריך לחזור קצת אחורה.
בשנת 1858 יוצא חוק קרקעות טורקי הקובע תהליך רישום בעלות על הקרקע בטאבו
(מילה טורקית...). המטרה כמובן היא בעיקר גביית
מיסים... ראשית עשו מיפוי של אדמות כל כפר. איך? על ידי ציון שמות עצם בולטים כמו
עץ גדול, תעלה, נחל וכדומה. לדוגמא גבול הכפר בריקי שזה היום המפעל הביטחוני שממזרח
לזיכרון מתואר כך (ההדגשות של שמות מוכרים נעשו על ידי - גבי):
 |
| גבול אדמות הכפר בריקי ליד זיכרון (מתוך רישום הקרקעות בא"י - יצחק שכטר - קתדרה ) |
כך ניקבעו האדמות השייכות לכל כפר, ששמותיהם השתמרו עד ימינו. באזורנו
הוגדרו אדמות אל מזרעה (מחלף פרדיס), אל נזלה, אל שפיא (שפיה) אום א תות (בת שלמה)
אל כבארה, אום אל עלק (רמת הנדיב ובנימינה), אל מראח (גבעת עדה) וכו'.
 |
| שמות הכפרים, שטחם ותוספת טור ובו היישובים שם היום (מתוך מאמרו של יצחק שכטר בקתדרה) |
את הכפרים חילקו לכפרים הקיימים יותר מ300 שנה ולכן האדמה שייכת להם מאז ומתמיד ולכן הוטל עליהם תשלום סמלי, ולאדמות שמש שהן אדמות נטושות או שמעובדות על ידי כפר קטן ואז יש למכור אותן במכירה פומבית לכל המרבה במחיר. כמובן שבשיטה הזו היה אינטרס לוועדה להכריז על מרבית האדמות כאדמות "שמש" ולמכור אותן (כמו רמ"י היום...)
במרבית הכפרים ישבו כפריים
עניים מאד, שלא היה להם כסף "לקנות" את הקרקע אותה הם מעבדים. ואז
הופיעו בעלי הון שהיום נקראים בפינו "משקיעים" וקנו את הקרקע מהשלטון
העות'מני. הם הקימו בתי אחוזה ליד הכפר ונתנו לכפריים לעבד את הקרקע תמורת כ 50%
מהיבול (כמו מס הכנסה בימינו). ולמעשה הכפריים הפכו להיות אריסים של אותם עשירים. רוכשי הקרקע קיבלו רנטה על השקעתם בצורת מס יבול וגם קיוו לעליית ערך הקרקע...
לאחר לא הרבה שנים הופיעו בעלי הון חדשים בשטח. אנשי חיבת ציון,
ובהמשך הברון רוטשילד והתנועה הציונית שרכשו את האדמות לא מכל כפרי בודד אלא פשוט
מבעל הקרקע, אותו משקיע. הבעיה הגדולה
החלה כאשר היהודים רצו לסלק את האריסים ולעבד את הקרקע בעצמם וכך החל הסכסוך שלא
הסתיים עד היום.
הינה מפת שטחי הברון - זכרון וסביבתה בערך בשנת 1900, בה מופיעים כל שמות המוכרים
לנו:
 |
| מפת שטחי הברון - זיכרון וסביבתה: בריקי, כברה, נזלה עם הפרדס והאקליפטוסים וכו' |
כך רכשו העולים מרומניה לזיכרון את אדמת הכפר מסגן הקונסול הצרפתי בחיפה, ערבי נוצרי בשם פרנסיס ז'רמן. האדמות היו בזול משום שכל האדמה החקלאית של זיכרון, זו שניתנה לעיבוד, הייתה פיסות קרקע שטוחות יחסית על ההר.
 |
| בית ז'רמן שהיה בזמרין - זיכרון יעקב |
את האדמות בעמקים, הן סביב נחל דליה והן בנזלה כבר קנה בהמשך הברון רוטשילד. את אדמות אום אל עלק קנו מהאחים חורי בחיפה שהאחד מהם הקים בית חווה באום אל עלק עצמה בצד הארמון החשמונאי ששם והשני בשוני.
תמונת הטירה בשוני שנבנתה על גבי התיאטרון הרומי ובעזרת האבנים שהיו במקום
 |
| הטירה של חורי בשוני - בערך 1920 - מתמונות חיליק לייטנר |
והינה תמונת בית חורי באום אל עלק שנבנתה מאבני הארמון החשמונאי שלידה ובית המרחץ הרומי בעין צור
מעניין לציין שגבולות הבעלות נשמרו גם בהמשך. הינה מפה מנדטורית ובה הגבול בין אדמות זמארין - זכרון לבין אדמות כברה - מעין צבי
 |
| מפת גבול זיכרון - מעין. דגשים: בצהוב - הגבול בין אדמות מעין כברה לבין אדמת זמרין, בירוק - השדרה, באדום אזור התיישבות קבוצת מעיין על ההר ואדום נוסף - מקום העמדה ובריכת המים של מעין. תכלת הגבול בין אדמות נזלה לבין אדמות כברה וזמרין זיכרון |
ועוד יש לציין שהקרקעות היקרות ביותר היום, אלו שיושבות במדרון חזק
ולכן נשקף מהן נוף יפה, היו חסרות ערך אז והוגדרו כאדמות "מוואת" כלומר
אדמות מתות...
לסיכום, מזלה הגדול של התנועה הציונית שיכלה לרכוש גושי אדמות מבעלי
הון ולא מכל איכר שלו דונם אדמה. אז למי תודה ולמי ברכה? לסולטן הטורקי שהחליט על רישום
הקרקעות.
- יצחק שכטר - רישום הקרקעות בארץ ישראל, קתדרה 45 - יד בן צבי
- תמונות של חיליק לייטנר
- . תמונות עצמיות
כל הכבוד
השבמחקתודה למידע. מעניין מאד. טוב שיש מי שעושה המלאכה ואחרים רק נהנים.
השבמחק