הדיפלה (חלק ב)

 הצבא האנגלי:  

בשנת 1918 כובש הצבא הבריטי את צפון הארץ (מהירקון וצפונה). תמו 400 שנות השלטון העות'מני ומתחילה תקופה חדשה בה הפיתוח הולך ומואץ.

כדבר ראשון הם מרחיבים את סוללת הרכבת הטורקית הצרה מרפיח עד חדרה מזרח וסוללים מסילה חדשה משם לחיפה, ובכך קובעים את כל תנאי פיתוח האזור. זו גם דרך אורך ראשונה שנבנית בחוף הכרמל מאז הדרך הרומית שעברה לאורך החוף מקיסריה לחיפה. את המסילה הזו כבר איש לא יזיז. כדי להימנע משקיעה אפשרית של המסילה באזורי ביצה או שלוליות חורף הם נצמדים לחוטם הכרמל מול בנימינה, ובערך בקצה המזרחי של הסכר הרומי הצפוני של כברה המסילה  חוצה את מרזבת כבארה בקו ישר  עד הגעה לרכס הכורכר בדיוק במקום בו חוצה הדיפלה את הרכס ומשם צמודה לצד מערב של רכס הכורכר. בשני מקומות הם מקימים גשרים גדולים עבור המסילה: האחד בקצה חוטם הכרמל, מול בנימינה וליד שוני מעל נחל התנינים, והשני מעל הדיפלה. מתחת גשר זה היה בזמנו מעבר מהמדגה לכיוון שדותינו בטנטורה.

כך זה ניראה על מפה:

סימון מסילת הרכבת הבריטית באזור הדיפלה 1918 על מפת הPEF מ 1875

תוך כשנתיים הבריטים משנים את השלטון מצבאי לאזרחי (עוד בטרם המנדט). מוקמת חברת הרכבת הפלשתינאית ובהמשך מוקמת תחנת הרכבת זיכרון יעקב עבור נוסעים וגם להעמסת משאות כגון תוצרת חקלאית. הם בשיתוף הועד של זכרון סוללים את הכביש מזיכרון עד כביש 4 ומשם עד לרכבת. כמו כן הם חותמים על הסכם עם ועד זכרון לקבלת מים לתדלוק קטרי הקיטור מבאר נזלה לתחנה.

יק"א-פיק"א: גורם הפיתוח השני בתור הוא חברת יק"א - פיק"א של הברון רוטשילד. עד מלחמת העולם הראשונה הם היו גורם הפיתוח היהודי ובכלל הגדול ביותר בארץ. הרבה יותר מאשר התנועה הציונית כולל קק"ל, בנק לאומי וכו'. באזורנו הם הקימו את זיכרון יעקב ובנותיה וכמובן את פרדס נזלה, את יער האקליפטוסים עם ארבעת הבארות. כעת, לאחר מלה"ע הראשונה הם רכשו הרבה קרקעות מכוון זכרון דרומי עד קיסריה וחדרה, והחלו בתכנון וביצוע יבוש ביצות כברה לשם הפיכתן לקרקע חקלאית הניתנת לעיבוד. 

המהנדס הצרפתי שתיכנן את יבוש ביצות כברה  תיכנן רשת של שני סוגי תעלות: תעלות ניקוז ותעלות השקיה. הינה התכנית באזור כברה צפון והדיפלה:

תכנית ניקוז והשקיה כברה צפון עד הדיפלה 1922

מהתכנית ברור שהכל - שתי תעלות השקיה ותעלת הניקוז הראשית, שכיוונן הכללי דרום צפון, תוכננו להישפך לדיפלה וממנו לים. בנוסף ניתן לראות שתוכננה רשת של תעלות ניקוז ותעלות השקיה משניות שכיוונן מזרח מערב. שתי תעלות ההשקייה תוכננו לעבור כמו כל אקוודוקט בקו גובה אחד. שתיהן חוצות את הסכר הרומי הצפוני בשני קצותיו. תעלת הניקוז הראשית אף היא חוצה את הסכר הרומי והדרך שלידו. מסתבר שמקום חציית התעלה את הסכר ואת הדרך שנסללה בצמוד לו עדיין קיים וחשפתי אותו:כך זה ניראה היום:

גשר שנבנה על ידי פיק"א מעל תעלת הניקוז המרכזית של כברה והדרך הצמודה לה מדרום. התמונה לכיוון צפון מצד שטחי מעגן מיכאל

ויש לנו למזלנו תמונות מבניית התעלה והגשר:

בניית הגשר ליד הסכר הצפוני בכבארה. ליד הגשר ניתן להבחין באבנים הגדולות של הסכר הרומי וברקע מימין מטע האקליפטוסים בנזלה

בניית הגשר ליד הסכר הצפוני בכבארה. ליד הגשר ניתן להבחין באבנים הגדולות של הסכר הרומי וברקע מימין מטע האקליפטוסים בנזלה

שימו לב לעומק התעלה. היא כולה נחפרה בידיים ללא שום מחפר מכני!

היום התעלה סתומה. פני הקרקע בשדה צנחו כ 2 מטר (!!!) בגלל התייבשות הכבול שבקרקע וכך הגשר כל כך גבוה יותר מפני הקרקע.

פיק"א הוסיפה מספר תעלות ניקוז בשטח שבין פרדס נזלה הוותיק ועד לפסי הרכבת, שטח שאיננו ניכלל בכברה (שטח כברה מוגדר מדרום לכביש זכרון ורכבת זכרון). כמו כן חפרו (כניראה הבריטים ולא פיק"א) תעלה בשטחי טנטורה ה"מיישרת" את זרימת הדיפלה.

במפה עדיין מלפני מעין צבי זה ניראה כך:

מפה משנת 1930 לפני התיישבות מעין. בכחול - הדיפלה כנחל איתן. תכלת - תעלת הניקוז המרכזית של כברה. תכלת מקווקו - תעלת יישור זרימת הדיפלה (נחל דליה) בשטחי הכפר טנטורה. תעלות מקווקות ניקוז שטח בין הפרדס לפסים . כל המרחב שממערב לרכס הכורכר ועד לחולות חוף הים  הוא אזור ביצות - אלה הן הביצות הניקראות בסה אל הווה (הדרומית ובסה אל שימאלי הצפונית

מעין צבי: מעין צבי מקבלת מפיק"א ב 1938 את שטח נזלה (המדרון) ובו פרדס הזקן,  יער אקליפטוסים ושטחי קרקע לא מנוקזים ממערב ליער האקליפטוסים ועד גבעות הכורכר במערב, שבתחילה משמשים לגידולי בעל (כי אין מערכות השקיה ולעומת זאת מי התהום גבוהים מאד וישנן שלוליות חורף רבות, ובהמשך מתחילים להקים בשטח ברכות דגים.  

הינה צילום אוויר מ 1946 ובו כבר שטח ברכות דגים גדול ושאר השטחים כפי שתואר לעיל:

צילום אוויר 1945 ובו שטחי מעין צבי מהכביש הראשי (כביש 4) עד גבעות הכורכר במערב
 (ועד שטח ה"בית הלבן" בתל עבדון)

בשנות החמישים, לאחר הקמת המדינה, מעין צבי מקבלת לרשותה שטחים נוספים: חלק משטחי הכפר טנטורה לשעבר בהם מפתחים גידולי שדה תוך פריסת מערכת השקייה בתעלות בטון והצפת השדות, ושטחים גדולים ממערב לכורכר ועד הים עליהן מוקמות ברכות דגים וכך גם בשטחי כברה כלומר מצפון לסכר הצפוני של כברה.

מערכת המים של הברכות: לברכות הראשונות הזרימו מים מבאר C בפרדס נזלה. ניצלו את תעלת ההשקייה הקיימת בפרדס, חפרו תעלה מחברת דרך היער ושם התחברו לתעלת ניקוז שחפרה פיק"א שלאחר הפסים מתחברת לתעלת ההשקיה של של כברה ומשם לדיפלה.  אבל חסמו את היציאות לדיפלה וכך הפכו את התעלות לברכת קיבול אליה מורידים את המים מבריכת דגים וממנה שואבים בחזרה את המים לבריכת. וחפרו באר, באר ה, להספקת מים נוספים.  לאחר פיתוח הבריכות הנוספות חפרו תעלה לוויסות גובה המים מהדיפלה לים, והקימו של מכוני שאיבה על הדיפלה. דיפלה 1 בערך במקום בו עומד הסכר והמשאבות של המאגרים לנחל דליה, ודיפלה 2 ליד שייך קטנני - אתר הדיג של היום.

בנוסף\ בתחילת שנות החמישים הנחפרת תעלת ניקוז דומה לתעלת הניקוז הראשית של כבארה\ רק הפעם היא מתחילה ליד מושב הבונים וזורמת
לדיפלה/נחל דליה. תעלה זו קיימת עד היום בצמוד וממזרח לרכס הכורכר. כך זה ניראה במפה

תעלת הניקוז המערבית של אגן חוף הכרמל

בחלק הבא נקשור את מי הדיפלה למעין שעל שמו ניקרא קיבוץ מעין צבי, מעיין שומי שמול שוני, ליד בנימינה