הכפרים בכברה:
זה עתה הסתיימו חפירות של רשות העתיקות בשטח כברה. החפירות הן חפירות הצלה לקראת הנחת מסילת רכבת מהירה מאד מחיפה לתל אביב בעתיד הרחוק. וזה ניראה כך:
|
חפירת רשות העתיקות בכברה 2024 |
מה רואים? קירות אבנים לא מסותתות. מה ניתן להבין? כלום פחות או יותר... נחכה לדו"ח הארכיאולוג החופר במקום אלירן אורן. למעשה התשתית שהתגלתה מחוברת לבריכה הקדומה, שקדמה ללא ספק למאגר המים הביזנטי הגדול שהיה בכברה לטובת קיסריה. בריכה זזו נחפרה ע"י רשות העתיקות כבר ב 2018 וניראה (לפני שכוסתה) כך:
|
הבריכה הקדומה מהתקופה הרומית ביזנטית בחפירת רשות העתיקות 2018 |
האם יש קשר בין הממצאים הארכיאולוגיים האלה ובין הכפר הערבי כברה שהיה ליד המערה? לא ברור. סביר להניח שלא.
ובכל זאת, הינה עידכון על כפרי כברה.
וראשית מה פירוש השם כברה? שוב לא ברור... ההשערה שניראית לי ביותר היא כברה כמו כבביר - שם הכפר שבשוליים המערביים של חיפה, ששמו מבטא את מקצועם של מתיישבי הכפר - עשיית פחם. ייתכן שכברה פרושה מקום בו יש חומרי בערה למכביר לעשיית סיד או טיח כחומר מליטה.
ומה אנו יודעים על כפרי כברה ויושביהם?
רבותי, הפתעה. היה יותר מכפר אחד ושמו כברה. היו שנים וחצי...ועל כך להלן:
|
שידי הכפר כברה - גלי אבנים, שיחי צבר ומעט זיתים. ברקע מטע האבוקדו של מעין צבי ומאחוריו כביש 4 |
נתחיל בכפר הידוע שחורבותיו נמצאים בדיוק לפני מערת כברה, בגבול מטעי מעין צבי עם מטעי מעגן מיכאל. הינה כך זה מופיע במפה של היום:
|
אזור חורבת כברה |
ומה ידוע לנו על המקום בעבר?
בסקר האדמות שעשו העות'מנים ב 1875(ראה הסבר בפוסט הקודם שלי - ותודה לסולטן הטורקי - כאן) מופיע שבכפרון הזה 15 בתים וחושות. ששטח השייך לכפר כ 4,000 דונם (השטח שהיום בידי מעין צבי, מעגן מיכאל, בית חנניה ושמורת הטבע של נחל התנינים והתמסח)
ומה עוד ידוע?
למזלנו הסתובב באזורנו בשנת 1907 הגרף פון מולינן שהתעניין מאד בידיעת הארץ, ומאחר והיה תקופה ארוכה בהבראה בכרמלהיים היא אחוזה בחיפה של ימינו, הוא חקר והוציא ספר על הכרמל. הוא מתאר את הכפר בספרו כך: "בחרבת כבארה עדיין יש קבר גדול בעל שישה כוכים בינות לחומות נאות. לידו עומדות כמה בקתות של פלאחים וכן מקאם (מקום קדוש לתפילה) דל למראה של נבי אל כבארי. את תושבי הכפר הוא מכנה ע'וארני (המונח "ע'ור" מציין שטח הצפה של נחל ותושבי אזור הע'ור נקראו ע'ורנים . ברובם הם הגיעו במאה ה-19 ממצריים וסודן, ולכן אינם בדווים.),
הינה כך היה האזור בתחילת המאה העשרים: זיכרון יעקב, פרדס נזלה (שעל התפוזים היו כבר אז כנימות שחורות), האקליפטוסים בנזלה, קו טלגרף לי הדררך שהפכה להיות היום כביש 4 ובעיקרר: בית מנהל האזור שהיה ממש בעליה למעין, הכפר כברה וכפר הכושים מדרום לנחל תמסח.
|
כפרי כברה וסביבתם 1908 במפה של הגרף פון מולינן |
הערה כללית חשובה: הצלבנים היו אחרוני המתיישבים באזור החוף. אחרוני הצלבנים סולקו מהאזור (עתלית היה המבצר האחרון) במאה ה-13 על ידי הממלוכים ומאז ועד המאה ה19 היה אזור החוף נטוש כמעט. לא היו בו דרכים ורובו התכסה בביצות, ובסבך צמחייה. רק במאה ה19 הגיעו גלי הגירה ממצריים, סודן וצפון אפריקה והתיישבו במקום הפנוי מאדם - אזור החוף. כך הוקמו ה"סכונות" - השכונות סביב יפו, וכך הוקמו או חודשו באזורנו כפרים כמו פרדיס, כברה ובהמשך העות'מנים מיישבים בוסנים לקיסריה הנטושה וצ'רקסים לכפר צ'רקס שזה היום פרדס חנה.).
והינה הפתעה: אותו פון מולינן מציין שלמרגלות הכרמל, מדרום לנחל התמסח יש עוד כפר קטן שנקרא אף הוא כברה, של אנשים שחורי עור, כושים, ולכן הוא מכנה את המקום ניגרדורף NIGERDORF!. "שחורי עור אלה (המכונים סוד או עביד, כלומר עבדים, מצויים בכל המזרח התיכון. הם התיישבו במקומות שאקלימם אינו בריא (ביצות..) ועיבדו קרקעות פנויות. מגוריהם שונים מהמקובל בארץ" והם דומים לבקתות באפריקה: תשתית אבני סלע גסים בצורת מעגל ועליהם חרוט או כיפה מענפים וקש (ממש כמו באפריקה). הינה צילום מתוך ספרו:
|
כפר ה"כושים" אל כברה או NIGERDORF |
ומה יש שם היום? ובכן כדברי השיר "זחלתי על קוצים ועל צבר" אך לא מצאתי כמעט שום דבר. יש במקום המיועד קצת שקדים ותאנים המעידים שהיה שם פעם משהו. הינה תמונה
|
אזור שבו כנראה היה "כפר הכושים" |
|
בליטת הכרמל מול מעיינות התמסח שלידה היה כנראה "כפר הכושים" או כברה דרום
|
ונשאלת השאלה מה זה הג'יפטליק הזה? וכאן נעזר גם בעבודתה של חברתנו מרגלית קפלן על קבוצות להתיישבות. ג'יפטליק זה אדמות השייכות לסולטן הטורקי, או בלשוננו אדמת מדינה. אזור כברה הוגדר כג'יפטליק בגלל שבע טחנות הקמח שישנן על הסכר המערבי שעל נחל התנינים. זה היה אזור "תעשייתי" ולא חקלאי ומניב מיסים נאים ולכן לא נמכר לבעל קרקע אלא שוייך ישירות לסולטאן.
ופון מולינן מתאר שממש בתחילת העליה לזיכרון יש מבנה מודרני גדול המכונה ג'פתליק אל-כבארה. שם גר "המודיר אל ג'יפטליק" המנהל (כלומר גובה מיסים) את האזור ואת התושבים הערבים שבשטח, את שחורי העור ואת הע'וארני.
וכאן אנו מתחברים לעבודה שכתבה מרגלית קפלן: היא כותבת על קבוצת חלוצים שנקראת קבוצת כבארה שמתיישבת בשנת 1920 בבית נטוש שהיה ניראה כך:
|
קבוצת כברה בבית מנהל אזור כברה 1920 - משמאל הבית לבן מודרני ולפניו טרקטור "פולר" שמחובר ברצועת כח למכונת דייש שמימין, ומאחור ניתן לראות חושות נוספות. |
על הקבוצה נספר בפוסט הבא אך היכן היה המבנה? ראו את המפה הבאה
|
מפת אזור מעין משנת 1930. מודגשות בצהוב חושות ומודגש בירוק המקום בו היה בית מנהל אזור הכברה |
והינה מפה של יק"א בה מסומן בית ה"מודיר אל ג'יפטליק" ליד העליה הישנה לזכרון (בצהוב), ובה מסומן בעיפרון בערך הנתיב לדרך החדשה לזכרון, שזה הכביש בו אנו עולים היום:
|
בית ה"מודיר אל ג'יפטליק" - באדום בתוך ריבוע סגול, צמוד לעליה הישנה מנזלה וכביש 4 לזיכרון (בצהוב). מסומן בעיפרון התוואי המשוער אז לעלייה המחודשת. כמו כן מוקף בעיגול ירוק בית הבאר של זיכרון ומודגש במרקר תכלת צינור המים שהעלה מים מהבאר אל זיכרון |
ומה עלה בגורל תושבי הכפרים בכברה?
פיק"א בעת קבלת הרישיון לניקוז הביצות משלטונות המנדט האנגלי נדרשה לדאוג ליישב את האריסים מהכפר כברה וכך בנתה יק"א כפר חדש, הפעם לערבים ולא ליהודים, ששמו בארץ ישראל ג'יסר אל זרקא. כלומר בג'סר א זרקה יושבו הבדואים שחיו ממרעה בגבעות הכורכר שניקראו באמת ערב על ע'וורנה, חקלאים מהכפר כברה ו"כושים" מכפר הכושים ניגרדורף.
הינה מפה בריטית ששורטטה ב1928 ממש לאחר ייבוש כברה:
|
מפת אזור כברה 1940 |
לכאורה לפי המפה איין יותר כפרים בכברה. אבל בכל זאת יש כאן משהו... יש מטעי זיתים שהגדול ביניהן קיים עד היום, בשטח רמת הנדיב מול מגדל החשמל, ועוד אחד קטן שאיננו עוד. ויש להוסיף שהבריטים, בעקבות הטורקים, ציינו במפה גידולים חקלאים רק רב שנתיים כלומר מטעים לסוגים השונים. גידולי שדה לא צויינו.
והינה צילום אוויר מ 1944 על פיו לא רק שיש בנינים בכפר כברה אלא שהם אפילו נראים מדרום לוואדי כברה:
|
צילום אוויר של הכפר כברה 1944 |
כפי שניתן לראות ב1944 ישנם בתים קיימים משני צידי וואדי כברה, ושדות קטנים מעובדים בשולי הכפר עד הכביש. כלומר שהכפר קיים. אייך יתכן? הרי אנשיו פונו כפיצוי בהקמת ג'יסר אל זרקא? יש שתי אפשרויות: האחת שפיק"א הרשתה לחלק מהאנשים להישאר כי מטרתה העיקרית בייבוש כברה הייתה להחכיר לעיבוד שטחים גדולים ואלה היו מעבר לכביש ולמסילה. אפשרות שנייה היא שהופיעו מתיישבים חדשים במקום אלה שעברו לג'יסר. בכל מיקרה ב 1948 הם עזבו/ברחו ואילנה רכס מספרת שלאחר מלחמת ששת הימים פגשה פליטים מהכפר כברה במחנה פליטים בתול כרם.
מקורות
1. הכרמל של פון מולינן - תרגום, הדרה ועריכה אהרון גבע קלינברגר ויוסי בן ארצי, הוצאת מגנס 2013
2. תמונות שלי - גבי בחן
3. מרגלית קפלן - קבוצות התיישבות בארץ ישראל בתחילת שנות העשרים המוקדמות -בארכיון הקבוצה
כאן4. ארכיון המפות והצילומים של חיליק לייטנר
מעניין מאד גבי
השבמחקתודה רבה