הדיפלה במבט נוסף (חלק א)

נחל דליה - הדיפלה, במפת הקרן הבריטית מ 1875

 מדרש השם: השם דיפלה בערבית הרדוף הנחלים הנפוץ מאד כצמח אוהב מים.  הערבים נהגו לתת לכל קטע נחל שם מקומי וכך במפות מופיע השם של הדיפלה אפילו רק בחלקו שבין פרדיס לים, פעם כנחל פרדיס, פעם כנהר טנטורה ופעם כנחל מזרעה (כפר קטן שיפורט בהמשך). ובלי קשר לדיפלה  היה כפר ליד מקורות הנחל, מערבית לעין השופט, בשם דלית-א-רוחה שתרם את שמו לקיבוץ דליה. דליה הוא ענף של גפן בעברית.  כניראה וועדת השמות שקבעה שמות עבריים החליטה על בסיס הדמיון בצליל לקרוא לכל נחל הדיפלה בשם נחל דליה. במעין צבי כינו את החלק המזרחי שלו, שהיה בשטח שניתן לקיבוץ עד מלחמת השחרור הדיפלה וכך גם למוצא הנוסף שלו לים שנוצר עם חפירת ברכות באס-אל-הווה והקמת מכון השאיבה על הנחל.

גיאולוגיה - יש שלשה נחלים גדולים המנקזים את הכרמל מערבה: דליה, מערות ואורן. המשותף לכולם הוא שהם מנקזים בקעה שנוצרה על ידי שטיפת הטוף מתוך הר געש תת ימי. נחל אורן מנקז את בקעת אלון, נחל מערות את עמק מהר"ל ונחל דליה את בקעת שפיה. ולכולם מעבר ברכס הכורכר  שנחצב כדי לאפשר ניקוז וחקלאות ללא ביצות. איננו יודעים מי חצב את המעברים ומתי אך ברור שהמעברים אינם טבעיים אלא חצובים. לדיפלה יש שני מעברים חצובים - על שני יובלים שלו. כפי שניראה בהמשך.

המפה המודרנית יחסית הראשונה היא מפת ז'קוטן ששורטטה על ידי הצוות של נפוליון במסעו לכיבוש עכו 1799.  

מפת ז'קוטן ועליה נחל הדיפלה ושתי דרכי אורך מודגשות בצבע

במפה מסומן בכתום המסלול אותו עבר אחד הגנרלים של נפוליון, גנרל ז'ונו, בחורף ולכן בחר בדרך המזרחית יותר וכפי שניתן לראות במפה ליד מבצר הרוס (היום חירבת מזרעה או טפת) הוא פנה מזרחה והמשיך לאורך נחל דליה (ואדי מילח) לעבר עמק יזרעאל. בדרך המסומנת השנייה, על חוף הים, עבר נפוליון בחזרה בתחילת הקיץ כאשר הדיפלה כמעט ולא זורם. זו הדרך הרומית העתיקה. 

מפה טובה הרבה יותר היא מפת הקרן הבריטית, הP.E.F. משנת 1875. הינה היא מבוארת:

מפת ה .P.E.F. משנת 1875 , מבוארת ועליה מודגשים 2 גשרים, טחנת הקמח, הסכר הצפוני, כל ערוצי הדיפלה.

שני דגשים:
א. אנשי הקרן סימנו שני מקורות של זרימה איתנה, מתמדת: האחד מביצות (היום שמורת טבע דליה דרום או בריכות 17-18) והשני, החשוב לענייננו הוא הזרם שיוצא מהסכר הצפוני של כבארה, של מאגר נחל התנינים הביזנטי.

ב. לאורך רכס הכורכר (נקרא רכס מגדים) עוברת הדרך ומסומנים עליה שני גשרים: הצפוני יותר(מסומן במספר 1) קיים גם היום והוא "הגשר הטורקי" שלפי וילנאי ניבנה לקראת מסע הקיסר וילהלם השני מגרמניה בשנת 1898. אז מסתבר שהוא לכל היותר שופץ שהרי הוא מופיע במפה מ1875. כך הוא ניראה היום:

הגשר הטורקי על נחל דליה

ובמפה מסומן עוד גשר, כמספר 2, קצת דרומה מהגשר הצפוני, ממש בקרבת  אתר הדייג של היום. גשר זה נהרס עם סלילת כביש 2, כביש החוף, והינה תמונותיו מלפני 100 שנה:

הגשר הדרומי על הדיפלה. החץ מסמן את הפרדס ומטע האקליפטוסים בנזלה. שימו לב לגודל אבני היסוד לגשר ולעומק הקניון החצוב

והינה תמונה נוספת, כמה שנים קודם:

צילום משנת 1921 של הגשר הדרומי על הדיפלה, במהלך סיור של מהנדסי פיק"א. מצד שמאל למעלה ניתן להבחין בפרדס והאקליפטוסים שבנזלה

בקדמת תמונת הגשר הדרומי ניתן להבחין בסכר על הדיפלה, שחלקו המערבי  קיים גם היום. לפי יהודה פלג סכר זה סגר את הערוץ של הנחל כדי להרים  ולהזרים את המים לדור (אמת המים הדרומית לדור). חלקו המערבי של הסכר קיים גם היום בצמוד לאמת המים המובילה את המים לטחנת הקמח.

הסכר שליד אתר הדיג - טחנת הקמח

ומדוע הסכר פרוץ? לפי הכתובים טחנת הקמח פסקה מלפעול ב1918, ככל הנראה כאשר נכנסה לארץ הטכנולוגיה החדשה של טחנות קמח מונעות בדלק כמו פחם, נפט ובנזין. ב 1921 והלאה נפרץ הסכר על ידי אנשי פיק"א כי הם החליטו לנקז את כל כברה, מנחל התנינים והלאה, לדיפלה וממנו יזרמו מימי הכברה לים.(על כך במאמר נפרד שייכתב).

הינה תמונת טחנת הקמח (היום אתר הדיג):

תמונת טחנת הקמח ומבט מזרחה . ברקע למעלה פרדס נזלה ויער האקליפטוסים

והינה תמונת טחנת הקמח בתחילת שנות החמישים, לפני הקמת מכון דיפלה 2. ברקע רואים את בית אבו סאלח שומר הבריכות

טחנת הקמח שייך קטנני (היום אתר הדייג) 1953. משמאל מבנה הטחנה מימין המסגד הפתוח. ברקע בית שומר המדגה

כך ניראה היה הדיפלה בתקופה העות'מנית לפני פיק"א ולפני מעין צבי:

צילום אוויר 1918 של הדיפלה (על ידי חיל האויר הבריטי). מבט לכיוון צפון. 

שני דגשים לתמונה: א. שפך הדיפלה בתמונה הוא הרחק בצפון, כמעט מגיע לטנטורה. ב. בבסיס התמונה בולט זרם המים המרכזי שמגיע מהסכר הצפוני של הכברה.

ומדוע בכלל זרמו המים כנחל איתן דווקא מהסכר הצפוני של הכבארה? הרי הסכר הצפוני של מאגר התנינים בכבארה נוצר עבור הרמת גובה המים לטובת קיסריה הביזנטית. מדוע שיפתח שם פתח?

התשובה היא שבמרכז הסכר הצפוני של כברה נבנתה בתקופה מאוחרת יותר מבניית הסכר, טחנת קמח, דומה מאד לטחנה של שייך קטנני שהוא אתר הדייג. האתר נחקר לפני כעשרים וחמש שנה על ידי רשות העתיקות, ונמצא שלמעשה הייתה שם טחנה בשלש תקופות שונות. הינה צילום של המקום מתוך רשות העתיקות:

טחנת הקמח שעל הסכר הצפוני של כבארה מבט מדרום (פן המים). מצד ימין (מזרח) שתי תעלות גלישה מופרדות באבן משולשת ומצד שמאל תעלת גלישה נוספת

לפי רשות העתיקות המגלשים שבצד ימין ניבנו בסוף התקופה הביזנטית וכניראה הופעלו מחדש, לפחות הימני שבהם, בתקופה העות'מנית, ואילו המגלש השמאלה ניבנה כטחנה אחרת בתקופה הצלבנית.

כך זה ניראה היום, לאחר שחשפתי קצת צמחיה:

האבן המפצלת לשני זרמים בטחנת הקמח על הסכר הצפוני של כבארה

ולשם השוואה, הינה האבן המפצלת לשני מגלשים בטחנת הקמח שיך קטנני היא אתר הדיג:

האבן המפצלת לשתי תעלות גלישה באתר הדייג

יש לציין  ששתי הטחנות פעלו בטור, כלומר המים הפעילו את הטחנה שעל הסכר ומשם זרמו לטחנה שהיא אתר הדייג של היום, שם נוצלו שנית

לסיכום: ראינו בהתאמה לשיר פסח ידוע:

אחד - נחל הדיפלה על שמותיו השונים ולו 4 יובלים טבעיים (הערוץ מפרדיס, הערוץ מכוון גבעת עדן, הערוץ מכוון משטרת       זכרון והערוץ האיתן מביצת נחל דליה דרום, + 1 ערוץ מלאכותי - מטחנת הקמח על הסכר הצפוני לטחנת הקמח באתר הדייג

שתי דרכי אורך, צפון דרום. האחת נוחה לאורך החוף ומתאימה לקיץ. והשניה פחות נוחה אבל ניתנת למעבר בחורף

שני גשרים עתיקים על הדיפלה 

שתי טחנות קמח - האחת על הסכר הצפוני של כברה והשניה היא אתר הדיג של מעין צבי

ולסיום התקופה הקודמת לשינויים בשטח על ידי פיק"א ומעין צבי, הערה:

תעשיית הסוכר: הצלבנים גילו לאחר כיבוש הארץ את הסוכר שנחשב אז לרפואה (....) ולכן מחירו היה גבוה מאד בשוק. כלומר הסוכר התגלה כמוצר ריווחי מאד בשווקי אירופה.  ישנה תיאוריה שמבוססת על מקורות היסטוריים ומעט ארכיאולוגיה, שתעשיית הסוכר מקני סוכר התפתחה בשני אזורים בישראל: באזור בקעת הירדן ןבאזור החוף הצפוני, מקיסריה צפונה. צינצנת סוכר התגלתה בחפירות באתר מזרעה היא חורבת טפת שמצפון לגשר הטורקי הצפוני. לדעתי ייתכן שטחנות הקמח הן על הסכר הצפוני של כברה והן באתר הדיג הוקמו כתחנות לכתישת ומעיכת קני הסוכר על ידי המסדר ההוספיטלרי הצלבני לו היה מספיק אמצעים להשקיע בהקמת תעשיית סוכר.

בהמשך אכתוב גם על פעולת פיק"א ומעין צבי סביב נחל הדיפלה.

מקורות:

1. תמונות מתוך ארכיון הציוני, ארכיון המדינה ועוד.

2. י. פורת , גנדלמן, ארנון: טחנת קמח קדומה על הסכר הצפוני של מאגר נחל תנינים. עתיקות 56

3. י. פלג ,שתי אמות מים לדור