ביצות כברה

 בימים אלה יורדים עלינו גשמי ברכה לרוב, והינה באזור הכברה, בדיוק באזור בו בנו הרומאים את מאגר המים הגדול, מצטברים המים. הינה :

שדה שהתמלא במים עקב הגשם הרב שירד

זו ההזדמנות להבין את נושא הביצות וייבושן, הקדחת והכחדתה.

ראשית נבדוק היכן בכלל היו ביצות באזורנו ובשדותינו.

הינה ראשית לכל מפת הקרן הבריטית משנת 1875

אזורנו במפת הקרן הבריטית 1875
מקרא: ירוק - מעין צבי, קו כחול - הסכר הרומי הצפוני, עיגול סגול - הסכר הרומי המערבי על נחל תנינים,
עיגול תכלת - כברה, עיגול כתום חזק - הטחנה היום אתר הדייג, עיגול כתום חלש - אזור נזלה.
הביצות עם מים סומנו בתכלת - ועליה סימני צמחיה, על ידי המודדים הבריטים!

מה ניתן ללמוד מהמפה (בין השאר...) עיקר הביצה נמצאת בין הסכר הרומי הצפוני ועד הסכר הרומי המערבי - עליו שבע טחנות הקמח, ועוד דרומה. אבל גם מצפון לסכר הצפוני ועד  אתר הדיג יש ביצה, כניראה קבועה. וביצה נוספת מצפון לשפך נחל דליה ועד טנטורה. כל מרגלות הכרמל, ובעיקר אזור נזלה וצפונה לו נקיים ולכן ניתנים לעיבוד. הם נקיים ממים ומצמחיה פשוט מפני שהם גבוהים בכמה מטרים מגובה הקרקע באזורים הביצתיים. ממערב לנזלה ועד רכס הכורכר מסומן אזור של שיחים אבל ללא רקע כחול. זה אזור ביניים - לא מעובד אך גם ללא מי ביצה. כניראה שמצטברות בו שלוליות חורף.

המים יכולים להגיע מגשם שיורד, מנחל שזורם ועולה על גדותיו או מהזרימה התת קרקעית - מה שנקרא מי תהום. מי התהום באזורנו ובכל אזור החוף היו לפני מאה שנה, לפני שהוחל בשאיבה, בגובה פני הים וקצת יותר. ומה קורה כאשר מים חדשים ממשיכים לזרום בתת הקרקע ונתקלים בגוף המים הרווי של אקוות החוף? הם מהלחץ  עולים כלפי מעלה, בצורה של מעיינות.  אם יש למים מהמעין אפשרות להתנקז לים, מה טוב. אם לא תיווצר ביצה.

חברת יק"א החלה לעשות חקלאות שלחין, כלומר בהשקיה, בתחילה באזור נזלה (נזלה משמעו מדרון בערבית)  שהיה מישורי אך גבוה יחסית (כ 10 מטר מעל פני הים). בחלקו העליון נתנו שדות בעל לאיכרי זיכרון, באמצעו, מערבה לדרך חיפה יפו (כביש 4), נטעו בתחילה גפנים ואח"כ פרדס שיכול היה לנצל את מי התהום הגבוהים בלי להרקב, ומהר מאד בנו בארות להשקייתו, ובחלק המערבי נטעו אקליפטוסים. האקליפטוסים צומחים מהר וכך יכולים לספק עץ כחומר בערה או לבניין, ופעם חשבו שריחם יכול להלחם במלריה, כמו גם "לייבש ביצות".

את האזור מערבה השאירו ותנו לאנשי מעין ואדלר לבניית בריכות.

וכך זה ניראה בצילום אוויר לפני תחילת הייבוש:

אזור כברה 1918: אזור הביצות מסומן בקו ירוק,השדרה במרקר ירוק. עיגול סגול מקום מעין צבי, מעגל כתום הכפר כברה, פרדס נזלה ויער האקליפטוסים מוקפים במלבן  ירוק. שפך נחל התנינים - מרקר תכלת

אחרי מלחמת העולם הראשונה יק"א ניגשו לרכישת שטחים חקלאיים נוספים והכשרתם לעיבוד חקלאי, כאשר בשני מקומות היה צורך במפעל ניקןוז: סביב המעיין באדמות שוני, ובכברה.  אזור שוני נוקז לנחל התנינים כבר בתחילת שנות העשרים. אזור ביצות כברה נוקז ובחלקו יובש בסוף שנות העשרים. זו הייתה השקעת הון גדולה מאד, שמטרתה הייתה יצירת שטחי חקלאות גדולים.

כך זה היה ניראה פעם:

עדר ג'מוסים בביצות כברה

כברה- הסכר המערבי ועליו טחנות הקמח

כברה - הסכר המערבי ועליו הטחנות לפני העבודות

כמה תמונות ממבצע הייבוש:

כברה - מדידות. 

עבודות מדידה על ה"דרך הרומית" - הסכר הצפוני

עבודות ניקוז ביצות כברה - חפירת תעלות וחישוף מצמחיה

חפירת תעלות ניקוז

כברה - תקיעת עמוד לגישור על פני תעלת ניקוז

אזור כברה היה גדול ומסובך להבנה. מדוע? כי בהתחלה חשבו שמספיק לנקז אותו על ידי תעלות ניקוז בלבד.ןפעלו לפי תכנית של מהנדס צרפתי. כשהתברר שבאזור עשרות מעיינות הם עשו רה תיכנון בעזרת המהנדס דב קובלנוב והקימו מפעל לצינורות חרס והזרימו את מי המעיינות בצינורות לתעלות הניקוז. זאת הייתה עבודה אדירה.

מפעל צינורות חרס בחדרה

ולחובבי הז'אנר הינה מחרשה מתהפכת הנגררת על ידי כבלים בין שני "פולרים" כלומר מושכנים - מונעים בקיטור!

כברה - חריש עמוק ראשוני בגמר החישוף והניקוז והייבוש

פולר PULLER קיטור ומחרשה

כברה - חריש ודיסק על ידי פולר

בסופו של דבר נותר אזור בריכת תימסח כאזור ביצה, והשטחים סביבו מתכסים בשלוליות חורף עונתיות. ממש ביצה לא תהייה שם כי מי התהום נמוכים יותר בגלל השאיבה ולכן המים יחלחלו גם אם לא ינוקזו לנחל.

והקדחת? את הקדחת באזורנו לא ניצחו האקליפטוסים וגם לא הייבוש.

ראשוני מעין צבי שהגיעו תשע שנים לאחר גמר עבודות הייבוש סבלו מאד מהקדחת. הצבא האוסטרלי שהה בשנות הארבעים ביער האקליפטוסים והיה שם שלט - זהירות מלריה.

אז איך הוכחדה המלריה?

בשנת 1939 התגלה על ידי פאול מילר - כימאי שוויצרי - ה DDT, שקיבל על ההמצאה פרס נובל ב 1947.

 את הקדחת ניצחו הריסוסים בחומרים קוטלי יתושים ובראשם ה-DDT!

מקורות:

1. כל התמונות של מפעל הייבוש מארכיונו המופלא של חיליק לייטנר - ושוב  תודה

2. תמונת הפתיחה מזמננו - דורון פיליפס

3. צילום אוויר 1918 של הטייסת האוסטרלית - מתוך ספרו של פרופ' ב.ז. קידר -מבט ועוד מבט

4. מקורות בנושא ייבוש ביצות כברה מצויים לרוב הן בוויקיפדיה והן באתר רמת הנדיב.